הנחיות לטיפול בתביעות רכב

הנחיות לטיפול בתביעות רכב

את ההכרעה העקרונית הבאה נביא בתחילה בתמצית שאנו ערכנו. בהמשך תובא ההכרעה במלואה. אין צורך לומר כי רק ההכרעה בנוסחה המלא היא המחייבת.

תמצית ההכרעה:

רכבו של מבוטח ניזוק בתאונה באופן רציני, בחלקו הקדמי.

המבוטח פנה לחברת הביטוח בה היה הרכב מבוטח בפוליסת ביטוח רכב מקיף.

בהנחיית המבטחת, הרכב הועבר למוסך מורשה. שמאי ראשון מטעם המבטחת הודיע בעל פה כי אין טעם לתקן את הרכב, בשל היקף הנזק הגדול שנגרם לו.

המבטחת חלקה על חוות הדעת. לכן היא העבירה את הרכב מבאר שבע, מקום מגורי המבוטח, לתל אביב.

בתל אביב בחן את הרכב שמאי אחר, ולמבוטח נמסר כי הוחלט לתקן את הרכב במוסך מורשה באשדוד.

בסופו של דבר, תוקן הרכב באשדוד, באמצעות חלקים שנלקחו מרכב דומה אחר אשר ניזוק מאחור.

בשלב זה פנה המבוטח לשמאי מטעמו. זה הגיע למסקנה שיש להשבית את הרכב ולהכריז עליו כרכב שנגרם לו אובדן גמור. השמאי של המבוטח העביר את חוות דעתו ואת מסמכי הרכב למשרד התחבורה על מנת להביא להשבתת הרכב. מאז חונה הרכב ליד בית המבוטח כאבן שאין לה הופכין.

המבוטח הגיש תלונה על התנהגות המבטחת למפקחת על הביטוח.

עו"ד רחל רטוביץ, סגנית בכירה לממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון, דנה בתלונה, הצדיקה את המבוטח וחייבה את המבטחת לשלם למבוטח את מחירו המלא של הרכב.

הכרעת משרד המפקחת שניתנה ב - 4 בדצמבר 2000 שזורה בכללים ועקרונות המחייבים את חברות הביטוח וטוב שכל מבוטח ישמור את הכללים לעת צרה, כאשר מכוניתו תקלע למצב של נזק קשה.

הכללים והעקרונות מפורטים להלן בתמצית.

על פי הדין, הסמכות להשבית רכב, מסורה למשרד התחבורה. החלטת וועדה מוסמכת מטעם משרד התחבורה להכריז על רכב כעל "אובדן גמור" הנה סופית. חברת הביטוח אינה רשאית שלא לנהוג על פיה.

בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש"ם 1980- החלטת משרד התחבורה להשבית רכב מבוססת על שווי ערך החלפים ברכב וערך שעות העבודה לביצוע התיקון ולא על בדיקות בטיחות או על כשירות הרכב לנוע בדרכים. למחיר שעת עבודה במוסך ולמחיר חלפים ברכב, אין תעריף מחייב. החישובים הם על פי המחירים של אלה בשוק החופשי.

המבטחת חייבת למסור למבוטח דו"ח שמאי, ראשוני וסופי, אם ביקש זאת המבוטח .

המבטחת חייבת למסור למבוטח את עמדתה כי היא אינה מתכוונת להסתמך על דו"ח השמאי הראשון וכי אין בידה דו"ח ראשוני בכתב של השמאי.

את תגמולי הביטוח יש לשלם למבוטח בתום שלושים ימים מהיום בו השלים המבוטח את העברת המסמכים הדרושים למבטחת לבירור חבותה. המבטחת חייבת לפעול באופן שזכויותיו של המבוטח לא תיפגענה גם אם המבטחת בחרה בדרך של תיקון הרכב בעצמה.

אל מול חובת המבוטח להקטין ככל האפשר את הנזק בו תישא המבטחת, מוטלת חובת חברת הביטוח, לצמצם את הזמן בו נותר המבוטח ללא רכב.

השמאי הוא שלוחה של חברת הביטוח בכל הקשור לבירור חבותה. חברת הביטוח והשמאי לעניין זה - חד הם. לכן חלות על השמאי הן כללי האתיקה מכוח צו הפיקוח, והן החובות המוטלות על המבטחת מכוח הדין.

אין כל פסול בכך שמבטחת בוחרת לקבל חוות דעת נוספת של שמאי אחר, טרם אישרה את תיקון הרכב. מבטחת אינה חייבת להציג למבוטח חוות דעת ראשונית, אם בחרה שלא להסתמך עליה. מבטחת רשאית בשלב בירור החבות לנסות ולהקטין את נזקיה ובלבד שמתקיימים שלוששלושה תנאים.

התנאי הראשון הוא הודעה למבוטח כי חרף העובדה שהרכב נשום על ידי שמאי מטעמה היא מבקשת לבחון חוות דעת נוספת של שמאי נוסף מטעמה.

התנאי השני הוא, שחוות הדעת הנוספת תיעשה על פי כל כללי האתיקה החלים על שמאי על פי הדין.

התנאי השלישי הוא, שפעולותיה של המבטחת תיעשנה בתום לב ובמהירות, וחוות הדעת הנוספת לא תעכב את המועד לתשלום תגמולי ביטוח על פי האמור בחוק ובפוליסה.

אסור לשמאי מטעם מבטחת לסכם עם מוסך, תיקון רכב בסכום גלובלי. מסמך סיכום התיקון חייב להכיל פירוט מלא של הנזקים שנגרמו, החלפים אותם מאשר השמאי לתיקון על חשבון המבטחת וסוג החלפים שאושרו (כנדרש בחוזרים 13 ו15- של משרד התחבורה המופנים לשמאי הרכב).

מסמך סיכום התיקון חייב לתת למבוטח הזדמנות לעיין בהחלטת השמאי כדי שתהא באפשרותו להשיג עליה, או באופן שיאפשר לו לתקן את רכבו במוסך בו יחפוץ על חשבונו ולקבל מחברת הביטוח את תגמולי הביטוח כפי שאושרו בשומה הראשונית, תוך שהוא ממצה את זכותו להוסיף בעצמו את ההפרש בין הנזקים שנישומו לבין הסכום שיידרש ממנו לתיקון הנזקים בפועל במוסך אחר.

שמאי הקובע את ערכו של הרכב חייב לפרט את המחירון שעל פיו נעשה החישוב, את תקופת השימוש ברכב על הכביש, מספר בעלויות קודמות, גיר אוטומטי או רגיל, תוספת בגין ABS , כריות אויר, קילומטרג' שעבר הרכב עד למועד קרות מקרה הביטוח וכן תאונות שנגרמו לרכב בתקופת הביטוח-מידע המצוי בידי המבטחת והעשוי להפחית את שווי הרכב בשוק, דבר שיש לו השלכה על קביעת אובדן גמור להלכה.

בחוזר מספר 15 של משרד התחבורה יש חובה לעשות שימוש בחלפים מקוריים במשך שנתיים. חוזר זה נועד לקבוע סטנדרט אחיד בתיקון רכב חדש שניזוק ועל מנת להגן על הצרכן.

עמדת משרד התחבורה בעניין זה מחייבת את שמאי חברות הביטוח העורכים שומה לרכב חדש שגילו עד שנתיים אשר ניזוק בתאונה.

אין הצדקה לכך כי רכב של מבוטח מבאר שבע יתוקן באשדוד, המרוחקת מרחק בלתי סביר ממקום מגוריו של המבוטח, אך ורק על מנת לצמצם את נזקיה של חברת הביטוח בהשבת מצבו של הרכב לקדמותו.

המבטחת חייבת, על פי חוזר המפקח על הביטוח, להביא לידיעתו של מבוטח כי הוא זכאי להביא חוות דעת נגדית, על ידי שמאי מטעמו וכי הוא רשאי לערער על השומה שנערכה על ידי חברת הביטוח.

לעומת כל אלה, קבעה עו"ד רטוביץ, כי אין זה מסמכות המפקחת על הביטוח לפסוק למבוטח פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו אגב הטיפול בתביעת ואפילו התלונה נמצאה מוצדקת על ידי המפקחת.


הנוסח המלא של ההכרעה העקרונית:

4 בדצמבר 2000 (ז' בכסלו התשס"א)

לכבוד

ממונים על פניות הציבור בחברות הביטוח

א.ג.נ.,

שלום רב,

הנדון: הכרעה עקרונית בנושא דרך סילוק תביעות

בעקבות בירור תלונה בנושא דרך סילוק תביעות, מצאנו לנכון להביא לידיעתכם ההכרעה העקרונית בנושא זה. נבקשכם להפיצה בקרב הגורמים האחראים על סילוק תביעות בחברתכם, וכן נבקשכם להביאה לידיעת השמאים המטפלים בתביעות בביטוח רכב (רכוש), במיוחד לעניין שמאות נזק בסכום גלובלי. תלונות דומות שיתקבלו ביחידה יוכרעו בדרך דומה להכרעה עקרונית זו.

להלן ההכרעה:

הנדון: סיכום הכרעה בתיק התלונה

תיק תלונה זה עניינו דרך סילוק תביעת מבוטח בגין נזק שנגרם לרכב המבוטח על פי חוזה ביטוח מקיף לרכב פרטי, בהתאם לפוליסה התקנית. המבטחת פעלה באמצעות סוכנות ביטוח בעלת הרשאת חיתום (להלן: החתמת) אשר טיפלה בהתקשרות בעיסקת הביטוח ובסילוק התביעות של המבוטחים על פי הפוליסה שרכשו.

חברת הביטוח והחתמת טענו כי לרכב המבוטח לא נגרם אובדן גמור להלכה, ועל כן הן היו רשאיות לתקן את הליקויים שנגרמו לרכב בתאונה, על פי הערכת השמאי מטעמן. המבוטח לעומתן טען כי הוא זכאי להשבת מלוא תגמולי הביטוח בגובה שווי הרכב, וזאת בשל אובדן גמור להלכה שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה, הן בשל שיעור הנזק שנגרם לעומת שווי הרכב והן בשל איכות התיקון הירודה של הליקויים שנגרמו מהתאונה, לא הושב מצב הרכב לקדמותו, טרם קרות מקרה הביטוח.

התלונה נמצאה כמוצדקת ולהלן סיכום ההכרעה בתיק, וזאת לאחר שניתנה הזדמנות הן לחברת הביטוח, לחתמת ולמתלונן להשמיע עמדתם.

עובדות המקרה:

גירסת המתלונן היתה כי ביום 25.10.98 נפגע רכבו, מסוג ניסאן אלמרה שנת ייצור 1998, אשר בוטח בחברת הביטוח באמצעות החתמת על ידי סוכן ביטוח בבאר שבע, מקום מגורי המתלונן. בעקבות התאונה, שנגרמה על ידי צד ג', נגרם לרכב נזק רציני בחלקו הקדמי. הרכב הועבר למוסך מורשה, ושמאי ממרכז סילוק תביעות של חברת ביטוח אחרת הגיע לבחון את הרכב. זה הודיע בעל פה כי אין טעם לתקן את הרכב, בשל היקף הנזק הגדול שנגרם לרכב על פי הערכתו הראשונית. הואיל ולא הוצאה בשלב זה חוות דעת ראשונית של השמאי לא היתה בידי המבוטח היכולת להוכיח טענה זו במסמכים בכתב. המתלונן טען כי פנה פעמים מספר לסוכן הביטוח ולמרכז סילוק התביעות של חברת הביטוח האחרת לקבלת דו"ח השמאי הראשוני שקבע כך - אך מכתביו לא נענו כלל. ואולם, בדיון שהתקיים בפני וועדת הערר של משרד התחבורה, הופיע שמאי זה ואישר את נכונות טענותיו של המתלונן.

חברת הביטוח והחתמת חלקו על חוות הדעת שנמסרה להן ככל הנראה בעל פה, ועל כן העבירו את הרכב לתל אביב. שם בחן את הרכב שמאי אחר, ולמתלונן נמסר כי הוחלט לתקן את הרכב במוסך מורשה באשדוד. יצויין כי הרכב הועבר לטענת המתלונן עם חפציו האישיים שעדיין נותרו ברכב. בסופו של דבר, תוקן הרכב באמצעות חלקים שנלקחו מרכב דומה אחר אשר ניזוק מאחור. המתלונן טען כי התנגד לתיקון הרכב באשדוד בשל המרחק של המוסך ממקום מגוריו. אך כאמור, מוסך זה הוא שתיקן את הרכב. התיקון במוסך החל בדצמבר 1998 ורק ביום 7.1.99 נמסר הרכב לידי המתלונן. במעמד זה, כך נטען על ידי המתלונן, הראה המתלונן לנציג השמאי תיקונים שדעתו לא נחה מהם, כגון כרית אויר ליד מושב הנהג אשר היתה בצבע שחור ולא אפור בהתאם לצבע המקורי, ולדברי המתלונן כל השגותיו נרשמו. המתלונן שילם השתתפות עצמית בגובה 2,080 ש"ח, קיבל את רכבו ואף נסע בו תקופה קצרה.

כאן המקום להעיר, כי על מבוטח, אשר כבר במועד בו נמסר לו הרכב יש לו השגות על איכות התיקון הבולטת לעין, להיוועץ בייעוץ מקצועי הולם באופן שזכויותיו על פי חוזה הביטוח לא ייפגעו.

המתלונן פנה לשמאי נוסף, לקבלת חוות דעת נגדית, ושמאי זה הגיע לכלל מסקנה שיש להשבית את הרכב ולהכריז עליו כרכב שנגרם לו אובדן גמור. השמאי העביר את חוות דעתו ואת מסמכי החברה למשרד התחבורה על מנת להביא להשבתת הרכב.מאז חונה הרכב ליד בית המתלונן והמתלונן לא עשה בו כל שימוש נוסף.

המתלונן טען כי חברת הביטוח והחתמת עשו כל אשר לאל-ידם כדי למנוע את הכרזת הרכב כרכב שנגרם לו אובדן מלא בשל כך שהרכב נרכש על ידיו בזכויות עולה חדש, ללא מיסים. עובדה זו, לדבריו, היא שהניעה את חברת הביטוח והחתמת לפעול בדרך בה פעלו.

גירסת המבטחת או גירסת החתמת אינן שונות באופן מהותי מגירסה זו, אלא שלטענתן השמאי שבחן את הרכב בבאר שבע קבע שהנזק הוא בשיעור 54% ועל כן, לא היה מקום להשבית את הרכב, ולהכריז עליו כרכב באובדן גמור, לא על פי הפוליסה ולא על פי הוראות פקודת התעבורה. הן מסכימות כי כאשר הרכב נבחן על ידי השמאי בתל אביב, לא נערך דו"ח מפורט של החלקים שנפגעו, אך לטענתן לא היתה חובה בשלב זה לערוך דו"ח כאמור. בשלב השימוע, דחו המבטחת והחתמת את הטענה כי הרכב עצמו הועבר לת"א, בין היתר בנימוק כי אין אישור בתיק התביעה על תשלום לגרירת הרכב, וכי העברת הרכב על ידי מרכז סילוק התביעות של החברה האחרת, נעשה בלא ידיעת החתמת וללא אישורה. גירסה זו לא התיישבה עם מכתב של אגף הרכב במשרד התחבורה מיום 7.12.99 המופנה לשמאי שהופיע בפני ועדת השמאים במשרד התחבורה ובסעיף 2 בו נאמר "על פי העדויות שהועלו, נבדק הרכב לראשונה על ידי השמאי ............ בבאר שבע, שאסף נתונים על הנזק אולם לא ערך חוות דעת כתובה, לאור הנחיית המבטחים להעביר את הרכב למגרש בתל אביב".

כן טענו בפנינו המבטחת והחתמת כי פנייתו של המתלונן למרכז סילוק התביעות של חברת הביטוח האחרת הוא ככל הנראה בטעות, שכן שמאים ממרכז סילוק תביעות זה לא בחנו עבורן רכבים שניזוקו מתאונות, וממילא לא יכלו למסור לו את דו"ח השמאי הראשון.

בהמשך בירור התלונה, לא עמדו עוד המבטחת וחברת הביטוח על גירסה זו, ונעיר כי ראוי שאם מבטחת או חתמת פועלות באמצעות שמאים של חברת ביטוח אחרת, יירשם הדבר בתיק התביעה של המבוטח, תחת להריץ את המבוטח לברר עובדה זו, באופן המחייבו להמציא לנו מסמכים להוכחת טענותיו.

בשימוע שנערך לפני, כשהצגתי בפניהם הסכם לתיקון הרכב בסכום גלובלי שנערך בין השמאי שמונה בסופו של דבר מטעמן לבירור חבותן לבין המוסך ונציג החתמת, טענו המבטחת והחתמת כי אין פסול בכך, וכי להפך, בכך הן מקיימות את חובתן כלפי ציבור המבוטחים להקטנת הנזק. כן ביקשו לעכב ההכרעה בתיק עד שיתבררו השגותיו של השמאי מתל אביב. בנוסף, ביקשו לבחון אפשרות לבדוק את כשירות הרכב במוסך שייקבע, אם יתקבלו השגותיו של השמאי בועדת השמאים במשרד התחבורה, והסכימו להחליף כל אביזר שייקבע על ידי המוסך כלא מתאים בחדש, על מנת להשיב את מצב הרכב לקדמותו.

ואולם, בשים לב לכך שעל פי הדין הסמכות להשבית רכב, מסורה למשרד התחבורה, לאחר שהוכרז רכב ב"אובדן גמור" - החלטת משרד התחבורה בעניין זה הינה סופית מבחינתנו. ההחלטה זו מבוססת על סמך חישובים של שווי ערך החלפים ברכב וערך שעות העבודה לביצוע התיקון, העולה על 60% משווי הרכב במועד קרות מקרה הביטוח וזאת בהתאם לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש"ם 1980- (להלן: "צו הפיקוח") ולא על פי בדיקות באשר לבטיחות כשירותו של הרכב לנוע בדרכים. ויודגש, כי לערך שעת עבודה במוסך ולמחיר חלפים ברכב, אין תעריף מחייב. לעניין זה החישובים הם על פי מחירם של אלה בשוק החופשי. מכאן, שהערכה גבוהה של שווי הרכב, והערכה נמוכה של שווי שעת עבודה וחלפים, ולהפך, עשויים להכריע את הכף באשר להכרזת רכב כאובדן גמור המחייב השבתתו. באשר להכרזה זו על פי פוליסת הביטוח שרכש המבוטח, הרי שהעדר הסכמה מראש בין המבוטח לבין המבטחת בדבר המחירון שישמש בסיס לחישוב שווי הרכב במועד קרות מקרה הביטוח מקשה על המבוטח לברר אם מיצה כדין את זכויותיו על פי הפוליסה, אלא אם הדבר הוכרע סופית על ידי ועדת השמאים שבמשרד התחבורה, כפי שקרה בתלונה זו.

להלן הכרעתנו בתלונה:

1. אי המצאת דו"ח שמאי לידי המבוטח

על חברת הביטוח או על החתמת מוטלת חובה להשיב למתלונן סמוך למועד פנייתו ולמסור לו את דו"ח השמאי, הראשוני והסופי, אם ביקש זאת המבוטח .

כן חלה במקרה זה החובה למסור למבוטח את עמדתן כי הן אינן מתכוונות להסתמך על דו"ח זה של השמאי הראשון אשר לדבריהן קבע את שיעור הנזק בגובה של 54% משווי הרכב וכי אין בידן דו"ח ראשוני בכתב. גם אם יש בידן דו"ח בכתב ואין ברצונן למוסרו למבוטח, חלה עליהן החובה להודיע למבוטח בכוונתן לבקש הערכת שמאי נוספת, שאותה יעבירו לידיו. כל אלה במסגרת חובתן לגילוי נאות כלפי המבוטח וקיום החוזה בתום לב. המתלונן העביר לידינו חוות דעת של שמאים שערכו את חוות דעתם לגבי נזקים שנגרמו בעבר לאותו רכב, ואשר טופלו על ידי שמאים ממרכז סילוק התביעות של חברת הביטוח האחרת.

על כן מצאנו את התלונה בעניין זה כמוצדקת.

2. האיחור בתחילת הטיפול במוסך באשדוד

הפוליסה התקנית לביטוח מקיף לרכב פרטי, נועדה בעיקרה להשיב את המבוטח למצבו ערב קרות מקרה הביטוח לקדמותו (במקרה שנגרם נזק לרכב, המשמעות היא גם להשיב את מצב הרכב המבוטח לקדמותו, דהיינו למצבו טרם התאונה).

הוראות הדין באשר למועד קיום חיוב המוטל על צד לחוזה, נמצאות בחוק החוזים (חלק כללי) , התשל"ג1973- (להלן - "חוק החוזים") שהוראותיו קובעות כך:

‎‎‏ ‏‎ ‎‎‎‏ ‏‎ ‎"חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש"

ובחוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") שהוראותיו קובעות כך :

מכאן, שעל חברת ביטוח שקיבלה תביעה, בין לידיה היא, בין לידי שלוחה, סוכן ביטוח או סוכנות חיתום, לעשות את המוטל עליה בנחרצות, בתום לב, בהוגנות ובצדק לביצוע חיוביה במועדים האמורים בדין.

תגמולי ביטוח למבוטח יש לשלם בתום שלושים ימים מהיום בו השלים המבוטח העברת מסמכים הדרושים לחברת הביטוח לבירור חבותה. משניזוק הרכב, והמבוטח זכאי לתיקון רכבו, על חברת הביטוח לפעול באופן שזכויותיו של המבוטח לא תיפגענה אם חברת הביטוח בחרה בדרך של תיקון הרכב בעצמה. מבלי להיכנס לשאלה אם תיקון רכב במוסך שאינו בבעלות חברת הביטוח מהווה תיקון הרכב על ידי חברת הביטוח, הרי גם במקרה זה לא משתנה החובה לקיים את החיוב במועד סביר ובמהירות הראויה.

במקרה זה ארע מקרה הביטוח ב25.10.98-. עד שהרכב הגיע לראשונה לתיקון במוסך, בדצמבר 1988, חלפו כבר למעלה משלושים הימים הקבועים בחוק. המבטח לא נתן הסבר המניח את הדעת לשיהוי האמור. כשם שמוטלת על מבוטח החובה להקטין ככל האפשר את הנזק שתישא בו המבטחת, כך מוטלת מנגד החובה על חברת הביטוח לצמצם את הזמן בו נותר המבוטח ללא רכב כתוצאה ממקרה הביטוח שהתרחש. במקרה זה, כאמור רק ביום 7.1.99 נמסר הרכב לידי המבוטח, למעלה מחודשיים ימים לאחר קרות מקרה הביטוח.

לפיכך, גם בעניין זה מצאנו את התלונה כמוצדקת.

3. עריכת דו"ח שמאי ראשוני ומסירת דו"ח שמאי סופי למבוטח

אין בכוונתינו במסגרת הכרעה זו לקבוע כללי התנהגות לגבי שמאי הרכב העוסקים בעריכת שומת נזקים לרכב שנפגע כתוצאה מתאונה, לא לגבי הדו"ח הראשוני ולא לגבי הדו"ח הסופי, שכן הדבר חורג מההכרעה בתלונה זו והוא בסמכות משרד התחבורה.

יחד עם זאת, הואיל והשמאי הוא שלוחה של חברת הביטוח בכל הקשור לבירור חבותה, חלות עליו, בנוסף לכל כללי האתיקה החלים עליו מכוח צו הפיקוח גם החובות המוטלות על חברת הביטוח מכוח הדין על מנת שלא ייפגע תום ליבה של שולחתו. חברת הביטוח והשמאי לעניין זה - חד הם.

המבטחת טענה בפנינו כי זכותה היתה שלא לקבל את הערכת השמאי הראשון שנעשתה בבאר שבע, וממילא בחוות דעת זו נקבע כאמור כי שיעור הנזק הוא 54% בלבד ולא 60% ועל כן לא היה מקום להכריז על אובדן גמור להלכה בהתאם לפוליסה.

בעניין זה נדגיש כי לא מצאנו כל פסול בכך שחברת הביטוח בחרה לקבל חוות דעת נוספת של שמאי אחר, טרם אישרה את תיקון הרכב וכי לא היתה חייבת להציג את חוות הדעת האמורה למתלונן-המבוטח אם לא בחרה להסתמך עליה. חברת הביטוח אכן רשאית בשלב בירור החבות לנסות ולהקטין את נזקיה ובעניין זה קיבלנו את טענת המבטחת והחתמת ובלבד שמתקיימים כל אלה:

      א. חברת הביטוח תיידע את המבוטח כי חרף העובדה שהרכב נשום על ידי שמאי מטעמה היא מבקשת לבחון חוות דעת נוספת של שמאי נוסף מטעמה.

ב. חוות הדעת הנוספת שניתנה לחברת הביטוח היא על פי כל כללי האתיקה החלים על שמאי על פי הדין, ובנוסף קיימה חברת הביטוח גילוי נאות מלא למבוטח שבא לביטוי בחוות הדעת של השמאי.

ג. פעולותיה של חברת הביטוח נעשות בתום לב ובמהירות, וחוות הדעת הנוספת אינה מעכבת את המועד לתשלום תגמולי ביטוח על פי האמור בחוק ובפוליסה.

המבוטח הציג לנו כאמור, מסמך ממנו ניתן ללמוד כי בין השמאי לבין המוסך סוכם על סכום גלובלי לתיקון הרכב, ללא פירוט מלא של הנזקים שנגרמו, החלפים אותם מאשר השמאי לתיקון על חשבון חברת הביטוח או סוג החלפים שאושרו (בהתאם לחוזרים 13 ו15- של משרד התחבורה המופנים לשמאי הרכב) . באופן זה לא ניתנה למבוטח הזדמנות כלשהיא לעיין בהחלטת השמאי באופן שיאפשר לו להשיג עליה, או באופן שיאפשר לו לתקן את רכבו במוסך בו יחפוץ על חשבונו ולקבל מחברת הביטוח את תגמולי הביטוח כפי שאושרו בשומה הראשונית, תוך שהוא ממצה את זכותו להוסיף בעצמו את ההפרש בין הנזקים שנישומו לבין הסכום שיידרש ממנו לתיקון הנזקים בפועל במוסך אחר. בכך, נפגעו זכויות המתלונן על פי הוראות הפוליסה התיקנית לרכב פרטי.

על כן בעניין זה לא קיבלנו את טענות המבטחת והחתמת.

חיזוק לעמדתנו זו נמצא גם בהחלטת ועדת הערר של משרד התחבורה מיום 11.8.99 שדנה בפניית המתלונן אליה, בה נאמר כך:

"3. בחוות דעתך הראשונית, המלצת בפני המבטחים לתקן את הרכב בסכום גלובלי וכן המלצת על מוסך באשדוד שהסכים לבצע את התיקון בפועל על בסיס גלובלי - דבר הנוגד את החוק - וזאת ללא ידיעתו והסכמתו של בעל

הרכב לביצוע התיקון...

4. עוד עולה מבדיקת ועדת הערר כי ערכת את חוות דעתך הסופית בהתבסס על חשבונית התיקון הגלובלית שהוצאה על ידי המוסך, ללא פירוט עבודת וחלפים כמתחייב תוך התאמת חוות הדעת לנזק."

בהמשך לדברים שציינו לעיל בדבר חישוב שווי הנזק לעומת שווי הרכב לצורך קביעה בדבר השבתת הרכב על פי הוראות פקודת התעבורה, יש לקביעת סכום נזק גלובלי ואי גילוי נאות בדבר היקף הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה ונישומו על ידי השמאי מטעם המבטחת השלכה לקביעה אם נגרם אובדן גמור להלכה על פי הפוליסה ולמיצוי זכויות המבוטח בעניין זה.

במקרה זה, קבע השמאי כי ערך הרכב הוא 88,298 ש"ח - וזאת ללא כל פירוט אם התחשב בכך שרכב היה בשימוש רק 9 חודשים על הכביש, יד ראשונה, ובגובה הקילומטרג' שעבר הרכב במועד קרות מקרה הביטוח וכן בתאונות שנגרמו לרכב בתקופת הביטוח. על פי המסמכים שמסר לנו המבוטח אכן נגרמו לרכב נזקים בעבר - מידע המצוי בידי המבטחת והעשוי להפחית את שווי הרכב בשוק.

בנוסף, מסתבר כי השמאי טעה כלפי מעלה בהערכת שווי הרכב עקב שגיאה לגבי הגיר ברכב שגרמה להערכת העולה על השווי האמיתי (בהעריכו את הרכב כאוטומטי במקום כרכב לא אוטומטי). כאמור, במקרה זה ככל שערך הרכב הוא נמוך יותר לעומת שווי הנזק הגולמי - משפיע הדבר על הכרזת הרכב כאובדן גמור להלכה על פי הפוליסה שרכש. על כן טעות כזו, פועלת לרעת מבוטח המעוניין בהכרזת הרכב כאובדן גמור להלכה, שכן האחוז המתקבל מחלוקת שווי הנזק הגולמי בשווי הרכב פוחת לעומת האחוז הקבוע לעניין זה בפוליסת הביטוח.

אי פירוט הנתונים שעל פיהם קבע השמאי את שווי הרכב - מונעים כמובן מהמבוטח לברר בעצמו או בעזרת שמאי אחר טעות כזו. וקביעת נזק גולמי בסכום גלובלי, עוד יותר מכך.

וכך קובעת ועדת הערר בסעיף 6 להחלטתה הנ"ל:

"6. לעניין ערך הרכב, אותו רשמת כאוטומטי, הרי נפלה בידך טעות, וברכב המדובר מותקן גיר רגיל".

עיון בדו"ח השמאי שהמציא המתלונן למשרד התחבורה מראה כי ניתן היה לערוך בדרך אחרת את שומת שווי הרכב, גם כשאין הסכמה מראש בין הצדדים לעניין זה. בחוות דעת זו ניתנו הסברים לדרך חישוב שווי הרכב, כגון תוספת בגין ABS , כריות אוויר, אי זקיפת תוספת ליד ראשונה וק"מ נמוך בשל גילו של הרכב, וכן צויין בדו"ח במפורש כי החישוב נעשה לפי מחירון 10/98 וקוד הדגם התואם את הרכב המבוטח.

כל אלה הם פרטים שעניינם בגילוי הנאות החל על חברת ביטוח באמצעות השמאי מטעמה העורך את השומה, באשר לדרך קביעת שווי הרכב וכפועל יוצא לחישוב הנזק הגולמי משווי הרכב.

המבטחת והחתמת ביקשו מאיתנו לעכב סיכום ההכרעה בתיק עד לקבלת תשובת משרד התחבורה בעניין זה, ואנו נענינו לבקשה זו.

אך חרף השגותיו של השמאי מטעם חברת הביטוח עליו הסתמכה החברה בתיקון הרכב, שהוגשו לוועדת הערר במשרד התחבורה, קבעה הרשות במשרד התחבורה, במכתבה מיום ,11.7.2000 כי האמור במכתב מיום 7.12.99 ממנו הבאתי את הדברים האמורים לעיל, תקף ולא בוטל וכי הדיון הנוסף שהתקיים בפני ועדת הערר בפניה הופיע שמאי החברה, התייחס אך ורק לעניין תחולתם ופרשנותם של חוזרים 13 ו15- . טענות אלה, שבמהותן היו משפטיות, נבחנו על ידי הלשכה המשפטית במשרד התחבורה.

במכתב זה הודיע משרד התחבורה כי על פי חוזר 15 יש חובה לעשות שימוש בחלפים מקוריים במשך שנתיים, וכי חוזרים אלה נועדו לקבוע סטנדרט אחיד בתיקון רכב חדש שניזוק ועל מנת להגן על הצרכן, וכי מילוי האמור בחוזרים 13 ו15- מתיישב עם הנורמה המשפטית על פיו פיצוי על נזקים שייגרמו ייעשה בהשבת המצב לקדמותו.

לכאורה, על האמור לעיל אין לנו מה להוסיף, ועמדת משרד התחבורה בעניין זה מחייבת את השמאים העורכים שומה לרכב חדש שגילו עד שנתיים אשר ניזוק בתאונה. אך נוסיף כי גם בפוליסה התקנית לרכב פרטי, קבוע עקרון זה של השבת המצב לקדמותו ועל כן הן חלות על שמאי העורך שומה עבור חברת הביטוח בשלב בירור חבותה.

4. הפניית הרכב לתיקון במוסך באשדוד

חרף ההסברים של חברת הביטוח והחתמת, לא מצאנו הצדקה לכך כי רכב של מבוטח מבאר שבע יתוקן באשדוד, המרוחקת מרחק בלתי סביר ממקום מגוריו של המבוטח, אך ורק על מנת לצמצם את נזקיה של חברת הביטוח בהשבת מצבו של הרכב לקדמותו. סעיף 39 לחוק החוזים מחייב כאמור ביצוע בתום לב של חיוב בחוזה, וספק אם הרצת המתלונן מבאר שבע לאשדוד בזמן שאין באפשרותו ליסוע ברכבו כי הוא נמצא במוסך, על מנת לעקוב אחר ביצוע התיקונים ברכבו שנמשכו זמן רב, מקיים את הנדרש על פי הדין מצד חברת הביטוח.

על כן, נמצאה התלונה מוצדקת גם בעניין זה.

5. דרך הטיפול בתביעת המבוטח

חברת הביטוח והחתמת גרסו כי המבוטח הוא זה שהביא לכך שהרכב יוכרז כאובדן גמור להלכה ויושבת על ידי משרד התחבורה לאחר שהמציא את חוות דעתו של השמאי מטעמו. כתוצאה מכך השית על חברת הביטוח את החובה גם לשלם את המסים החלים על הרכב.

אדגיש, כי לא מצאנו מקום לקבל טענה זו.

חברת הביטוח, חייבת על פי חוזר המפקח על הביטוח להביא לידיעתו של מבוטח כי הוא זכאי להביא חוות דעת נגדית, על ידי שמאי מטעמו וכי הוא רשאי לערער על השומה שנערכה על ידי חברת הביטוח.

בשולי הדברים נוסיף כי חברת הביטוח והחתמת השיגו על חוות הדעת שהוגשה על ידי המבוטח. לא מצאנו מקום להידרש לטענה זו, לאחר שחוות הדעת התקבלה על ידי וועדת הערר ועניין זה אינו כאמור תחת סמכותנו. הואיל והמבוטח פנה לשמאי מוסמך - איני מוצאת מקום לקבל את הסתייגויותיהן של חברת הביטוח והחתמת ויש לקבל את האמור בחוות הדעת ואת החלטת משרד התחבורה על השבתת הרכב כסופית. חברת הביטוח והחתמת הצביעו על כך שלא ניתנה להן הזדמנות לעשות כן בוועדת הערר מאחר שאינן צד לדיון המתקיים בוועדת ערר זו.

אומנם, בערר שהגיש המתלונן, אין חברת הביטוח צד להליך המתקיים בפני וועדת הערר.

כאמור, איני מוצאת מקום להתייחס ולהכריע בטענות אלה שאף עשויה להיות להן השלכה אם חברת הביטוח תגיש תביעת שיבוב נגד המזיק.

לא הובהר לנו מדוע לא טופלה התביעה מעולם כתביעת צד ג' באשר לנזקים הלא ישירים ומדוע לא הוגשה תביעת שיבוב על הסכומים ששילמה חברת הביטוח או החתמת. המזיק נפגע על ידי מבוטח בחברת ביטוח אחרת, ולדברי המתלונן נגרמה התאונה שלא באשמתו. מכאן, שזכותו של המבוטח היתה לתבוע את כל נזקיו, הישירים והעקיפים מחברת הביטוח של צד ג'. אף שהגיש את תביעתו לנזק הישיר לחברת הביטוח ולחתמת, עדיין עומדת לו זכות לתבוע את נזקיו העקיפים מחברת הביטוח של המזיק , שכן כצד ג' טרם התיישנה. כן עומדת לחברת הביטוח ולחתמת שישלמו למבוטח את נזקיו הישירים על פי החלטה זו, כפועל יוצא מהחלטת משרד התחבורה להשבית את הרכב הזכות לשבב מחברת הביטוח של המזיק את הסכומים שישולמו למבוטח. עתה, משהכריעה וועדת הערר של משרד התחבורה בין שתי חוות הדעת של השמאים, ומשהרכב הושבת על פי החלטת משרד התחבורה, ניראה שהן המתלונן-המבוטח והן חברת הביטוח והחתמת רשאים למצות את זכויותיהם כצד ג' מחברת הביטוח של המזיק, בכפוף לרשלנות התורמת שהיתה למתלונן-המבוטח בנזק שנגרם.

6. ההחלטה האופרטיבית

לאחר השימוע שהתקיים בתיק זה, ולאחר שהתקבלו השגות נוספות בכתב מטעם חברת הביטוח והחתמת, הועברה לידיעתן כוונתנו להכריע את התלונה כתלונה מוצדקת, וכן הועברו מסמכים נוספים לעיונן. בעקבות זאת, הודיעה לנו עורך הדין אשר ייצג את החתמת כי היא נכונה לפעול על פי המשתמע מהודעתנו, ולזכות את המתלונן בתגמולי הביטוח וכי על המתלונן למסור מנגד את הרכב לחזקת החתמת, תוך תיאום מראש. הודעה זו, משמעה כי חברת הביטוח והחתמת לא יערערו על ההחלטה שתינתן על ידינו.

הבהרנו למתלונן כי אין זה מסמכותינו לקבוע לו פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו אגב הטיפול בתביעתו, זאת אף אם התלונה תימצא כמוצדקת על ידינו.

בעקבות זאת, הודיע לנו המתלונן כי יסכים לקבל את הצעת החתמת, במכתב בו פירט את דרישותיו, שכולן באות לביטוי ממילא בהחלטה זו ועל כן אין מקום לפרטן.

משמעות הסכמה זו היא כי תשלום הסכומים האמורים בהחלטה האופרטיבית זו מותנה בסילוק כל תביעותיו של המתלונן כנגד חברת הביטוח והחתמת בכל הנובע מתביעתו בקשר לרכב נשוא תלונה זו, לרבות פיצוי בשל עוגמת הנפש לגביו התייחס בשיחותיו בעל פה עם החתומה מטה, ועל כן על המתלונן לחתום על כתב סילוקין כמקובל.

לאחר ששוכנענו כי סיכום התיק כמפורט בהחלטה האופרטיבית אכן יסיים את הסכסוך בין הצדדים, המתלונן , חברת הביטוח והחתמת, וכי החתמת וחברת הביטוח מנועות יהיו מלהגיש ערעור על החלטה זו לאור הודעתן כי יסכימו לשלם את תגמולי הביטוח, ראינו לנכון לקבוע כי:

1. החתמת תשלם את ערכו של הרכב המבוטח על פי שווי הרכב בחודש אוקטובר 1998, מועד קרות מקרה הביטוח על פי מחירון יצחק לוי בהתאם להודעת החתמת כשערכו הוא 74,200 ש"ח.

2. החתמת הסכימה לשלם תוספת הפרשי הצמדה ממועד קרות מקרה הביטוח ועד למועד בו נשלח מכתבה ביום 24.10.00. הואיל ומועד כתיבת ההחלטה התעכב, בין היתר בשל כך שהסכמת המתלונן להצעת החתמת הגיעה אלינו רק ביום 8 בנובמבר 2000, יש לחשב את הפרשי ההצמדה על פי תוכנת "עודכנית" שעל פיה מחשבת החתמת את הפרשי ההצמדה מיום 25.10.98 ועד למועד התשלום בפועל.

3. בנוסף, תשיב החתמת למבוטח את סכום ההשתתפות העצמית ששילם בגובה 2,080 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום תשלומם על ידי המתלונן, ה7.1.99- ועד ליום תשלומם בפועל, כשהם מחושבים על פי תוכנת "עודכנית".

4. המתלונן שילם את הוצאות השמאי מטעמו על מנת להוכיח טענותיו בוועדת הערר. חברת הביטוח והחתמת הצביעו על סכום שכר הטרחה המופרז אותו שילם המתלונן לשם קבלת חוות דעת זו. בהתאם להכרעותינו בתיקים דומים בעניין זה, תשלם החתמת למתלונן שכר טרחה בגין חוות הדעת שנאלץ להמציא לועדת הערר אשר אימצה אותה, סכום השווה לשכר הטרחה ששילמה לשמאי מטעמה ותהיה רשאית לשבב סכום זה מחברת הביטוח של המזיק. תבע המתלונן את חברת הביטוח של המזיק יתבע בגין ראש נזק זה רק את יתרת סכום שכר הטרחה ששילם ולא קיבל מהחתמת.

5. על מנת להסיר ספק, יובהר כי סכומים אלה ישולמו למתלונן, ללא קשר למסים החלים על הרכב, ואלה יחולו כולם על חברת הביטוח או על החתמת, לפי העניין, במועד החוקי הרלוונטי.

6. הסכומים המגיעים למבוטח על פי החלטה זו, ישולמו לפקודתו ללא ניכוי , כאמור לעיל .

7. המועד בו תשלם החתמת את הסכומים האמורים יהיה תוך 10 ימים מהמועד בו יושב הרכב נשוא התלונה ולאחר שהמתלונן יחתום על כל מסמך שיידרש לשם העברת הבעלות ברכב לידי החתמת או לידי מי שהחתמת תורה לו ועל כתב סילוקין כאמור לעיל.

8. ההוצאות הקשורות בהעברת הרכב לידי החתמת יחולו עליה בלבד.

9. עם קבלת החלטה זו לידיו, ייצור המתלונן קשר עם החתמת לתיאום מועד ודרך העברת הרכב לרשותה ולחתימה על המסמכים הדרושים לביצוע החלטה זו.

10. העתק מהחלטה זו, ללא שמות הצדדים, יועבר לעיון כל השמאים הנותנים חוות דעת לחברת הביטוח ולחתמת ובמיוחד לידי השמאי שנתן את חוות הדעת וכן למנכ"ל איגוד שמאי הרכב.

בכבוד רב,

רחל רטוביץ, עו"ד

סגנית בכירה לממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון

העתק:

- גב' ציפי סמט, המפקחת על הביטוח והממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון

- מר גבי לסט, מנכ"ל איגוד חברות הביטוח