זהות טרופה

מכת חשמל יצאה מקו מתח גבוה ופגעה באיאד סלאימה. הארוע התרחש בשטח מחצבה.

סלאימה הגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעת נזיקין נגד בעלת המחצבה, חברת אל-טריפה. זו האחרונה צרפה להליכים את חברת הבטוח אררט וביקשה כי בית המשפט יקבע שאם היא, אל-טריפה, תחויב בדין, אזי חברת אררט תשא בתשלום. הבקשה התבססה על פוליסת ביטוח שהוציאה אררט ובה ביטחה חבות עבור נזקים שייגרמו לצד שלישי כלשהו בשטח המחצבה.

אלא שבפוליסת הבטוח נרשם כמבוטחת שמה של חברה אחרת - אבו ווגיה מרמאללה. לכן עתרה חברת אררט אל השופטת דליה דורנר ודרשה כי התביעה נגדה תמחק על הסף.

לחברת אל-טריפה - טענה אררט - אין כל יריבות עמה. חברת אבו-ווגיה היא המבוטחת והיא בלבד זכאית להגיש את התביעה.

בבית המשפט הובהר כי אל טריפה היא בעלת המחצבה ואילו אבו ווגיה ניהלה אותה. הצדדים, הטעימה חברת אל טריפה, לא דקדקו בשם המדויק של המבוטחת אך ברור כי הכוונה היתה לבטח את מי שמחזיק במחצבה. הרי המחצבה עצמה מוזכרת בפוליסת הבטוח והיא זו שמהווה את הנכס המבוטח.

הדברים אינם מקובלים, הבהירה השופטת דורנר. את לשון החוזה יש לקרוא כפשוטה. הפוליסה, על פי לשונה, אינה מבטחת את מחזיקת המחצבה בלא להתייחס לזהותה, אלא את חברת אבו ווגיה.

פשוטן של מילותיה מתיישב היטב עם תכליתה הכלכלית של הפוליסה. חוזה בטוח הוא חוזה אישי. זהות המבוטח היא שיקול חשוב ועל פיו אומד המבטח את מידת הסיכון.

הסכמת המבטח להתקשרות ותנאיה תלויים בזהות המבוטח. לכן הסבת פוליסה או המחאת הזכויות שבה טעונות הסכמת המבטח. הלכה היא כי אין תוקף לבטוח נכס שהמבוטח מעביר אפילו לחברה בשליטתו שכן חברה היא אישיות משפטית עצמאית, הנבדלת מבעלי השליטה בה.

לשתי החברות זיקה למחצבה. אל-טריפה היא בעלת המחצבה ואבו ווגיה ניהלה אותה. סביר הוא על כן - קובעת השופטת - כי האחרונה בטחה עצמה בגין חבות לנזקי צד שלישי שיגרמו בשטח המחצבה. דע עקא, במקרה זה חברת אבו-ווגיה שהיא המבוטחת לא נתבעה על ידי סלאימה ואילו אל-טריפה אינה מבוטחת. נמצא כי הטענה בדבר העדר יריבות היא מוצדקת.

התובענה כנגד חברת אררט נדחתה לפיכך ואל-טריפה חויבה ב- 5,000 ש"ח הוצאות.