מחאה בשפה רפה
פסק הדין המלא
שאול פסטרנק, ראש לשכת סוכני הבטוח בישראל, התאווה מאוד לזכות בביטוחי עירית רעננה.
ההצעה שהגיש בשם חברת הבטוח איילון היתה גבוהה ב- 120,000 $ מההצעה המתחרה וכללה הסתייגויות למכביר ביחס לדרישות מפרט העירייה.
אף על פי כן סבר פסטרנק, כי מגיע לו לזכות בביטוחים.
כמו רובשוב, גיבור ספרו של קסטלר "אפילה בצהריים", גם פסטרנק סבר כי תקינותם של דברים נבחנת על פי השאלה אם פסטרנק זכה בהם.
גישתו זו נחלה מפלה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
עירית רעננה הזמינה הצעות לביצוע ביטוחי העיריה ודרשה כי המציעים יחתמו על מסמך לפיו "למען הסר ספק מובהר כי אין המדובר במכרז".
פסטרנק סירב לחתום על המסמך אך בפועל הגיש הצעה לעיריה, והגיע למשרדיה כדי לשכנע את חברי הוועדה שדנה בעניין כי הצעתו ראויה להיבחר למרות היותה גבוהה בהרבה מזו של מתחריו ולמרות שכללה הסתייגויות.
לאחר שלא זכה במכרז פנה לבית המשפט בטענה כי העיריה נקטה למעשה בהליך של "מכרז" והואיל ונפלו פגמים בניהולו יש להצהיר על בטלותו.
השופט אורי גורן קבע כי אין אדם יכול להשתתף במכרז ולהעלות נגדו טענות משנתברר שלא זכה בו.
אמנם פסטרנק הביע את מחאתו ב"שפה רפה", בכך שלא חתם על הסכמה מפורשת לכך שאין המדובר במכרז - אולם השתתפותו האקטיבית בהליך, חוסמת אותו מלטעון כי נפלו בו פגמים.
פסטרנק - מוסיף גורן - סתם למעשה את הגולל על סיכוייו בבית המשפט, כאשר הסביר בחקירתו בבית המשפט : "לו הצעתי היתה מתקבלת לא הייתי פונה לבית המשפט".
גם לגופו של ענין קבע השופט גורן, כי העיריה נהגה כשורה. התקנות החלות על העיריה בנוגע למכרזים בסוגים שונים של עסקאות שותקות בשאלה אם חוזה ביטוח מחייב במכרז אם לא. לדעת השופט מדובר בלקונה, שאלה שאין לה תשובה בחוק.
אנשי העיריה פעלו לפיכך בדרך אשר נראתה בעיניהם ההגיונית וההגונה ביותר וקיימו הליך של "דמוי מכרז".
ההבדל העיקרי בין ההליך שניהלה העיריה לבין מכרז רגיל הוא בכך שלא וועדת המכרזים קיבלה את ההחלטה בדבר מהות ההצעה הזוכה, אלא "ועדה מצומצמת" שנבחרה במיוחד לשם כך. לא התנהל הליך של פתיחת תיבת המכרזים המלווה ברישום פרוטוקול ולא נקבע אמדן מראש לשווי העסקה.
בהתחשב בכך שאין הנחיה מפורשת בחוק כיצד לנהוג בעסקאות ביטוח, נהגה העיריה כיאות - היא ניהלה הליך מסודר ויעיל, בדקה את ההצעות שהוגשו אחת לאחת ובחרה בהצעה הזולה ביותר.
יחד עם זאת השופט ממליץ בפני עירית רעננה ורשויות מקומיות אחרות כי לשם התקשרות בעסקת ביטוח ינהגו בעתיד בדרך של מכרז סגור.
במכרז סגור פונה הרשות למציעים מסויימים בלבד. בכך בא על סיפוקו הצורך ביחס של אמון אישי בסוכן הביטוח על ידי בחירת המציעים הפוטנציאלים.
משנבחרו מציעים אלה ניתן יהיה להמשיך בהליכי מכרז רגילים, בידיעה כי המזמין הספיק לתהות על קנקנם של המציעים השונים ואין חשש מהתקשורת עם גורם, אשר מידת האמון בו היא בבחינת נעלם.
פסטרנק לא זכה לפיכך בביטוחי עירית רעננה ואף חוייב בהוצאות של למעלה מ- 15,000 ש"ח.