עיקולן של חברות ביטוח

משפחות לסרי וארזי יצאו לנפוש בנביעות. היה זה בשנת 1980 כשנביעות היתה עוד בידי מדינת ישראל.

הנופש נקטע באירוע מזעזע. בלון גז שדלף גרם דליקה. האש אחזה ביריעות שנמתחו בין מכוניות הנופשים ובמכוניות עצמן.

אבות שתי המשפחות נספו. יחד עמם נהרגו שני ילדים ממשפחת לסרי. בני משפחה נוספים נכוו ואחת הילדות לקתה בהלם כתוצאה מהמחזה המחריד שנגלה לעיניה.

שמונה שנים לאחר מכן נקבע בבית המשפט העליון אחד התקדימים החשובים ביותר בתחום ביטוח תאונות הדרכים.

השופט אהרון ברק פסק כי חברת הבטוח ציון, מבטחת מכוניות הנופשים בבטוח חובה, חייבת לפצות את המשפחות. לגישתו, האירוע הווה תאונת דרכים אף על פי שהמכוניות שמשו רק קירות לסככת יריעות.

לצורך שומת הפיצויים המגיעים למשפחות הועבר התיק אל השופט ד"ר גבריאל קלינג, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

לפני מתן פסק הדין הוגשה בפני השופט קלינג בקשה להטיל עיקולים על כספים, פיקדונות, ניירות ערך ומיטלטלין השייכים לחברת הבטוח ציון.

המשפחות הנפגעות, העריכו את הפיצויים המגיעים להן ב - 15 מליון ש"ח וביקשו להבטיח תשלום כספים אלה בעיקולים.

אכן - הבהירו מבקשות העיקול - קיימת חזקה על פי פסיקת בית המשפט העליון כי חברת ביטוח היא בעלת יכולת כספית שנזילותה גבוהה. לכן בהעדר ראיות לסתור - אין מטילים עליה עיקולים. אולם במקרה זה קיימות ראיות על כך שחברת ציון לא תוכל לכבד את פסק הדין שיינתן נגדה. גירעונה של ציון כמעט הוכפל משך שלושת החודשים הראשונים של שנת 1993. במאזנה אין הפרשה לתביעה הנדונה. ציון סומכת בעין זה על תאגיד אבנר - אך גם זה מצבו בכי רע.

השופט קלינג דחה טענה זו. בדיון התברר כי מצבו של תאגיד אבנר השתנה לטובה כתוצאה מהעלאת הפרמיות ושיוני נתונים אחרים.

אכן, חשב חברת ציון, הודה בבית המשפט כי אם כל התובעים יבואו וידרשו ממנה לפרוע את הסכומים שאבנר צריכה לשלמם - היא, כמו חברות ביטוח אחרות, לא תעמוד בכך. אולם - קובע השופט קלינג - דברים אלה משקפים את הבעייתיות בקביעת מידת היכולת של חברת ביטוח לעמוד בהתחייבויותיה. יכולת זו צריכה לפיכך להבחן ביחס למועדים סמוכים, על רקע התכלית הקרובה הניצבת בפני בית המשפט.

הדבר דומה למי שערך ביטוח חיים ועומד לקבל תגמולי ביטוח בעוד שלושה חודשים. מה לו כי יחשוש מחישובים אקטואריים לפיהם בעוד עשר שנים החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה.

דאגתו היחידה עשויה להיות כי אותה ידיעה על מה שיקרה בעתיד הרחוק תביא למפולת.

מבוטחים יחדלו לעשות עסקים עם החברה וידרשו מיידית את פדיון הפוליסות שלהם.

כמו לקוחות בנק שיסתערו עליו בדרישה להוציא כספם ביום אחד.

אין דרך בטוחה יותר להביא לתוצאה כזו מאשר הטלת עיקולים על כספי החברה.

לכן - קובע השופט קלינג - כל עוד תזרים המזומנים של חברת הבטוח מאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה השוטפות, אין זה מוצדק להטיל עיקולים על חברת ביטוח.

על עניין זה יש להתבונן גם מנקודת מבטה של טובת הצבור.

חברות הביטוח - מבהיר השופט - הנן חלק בלתי נפרד מהמרקם הכלכלי של חברתנו. לפגיעה בתפקודן ובפעילותן השלכות מרחיקות לכת על אלפי לקוחותיהן ועל פעילויות שונות במשק.

הבטחת זכויותיו של בעל דין יחיד עלולה לגרור אחריה עיקולים נוספים ובהכרח תשובש פעילותה של חברת הביטוח, תוך פגיעה בעניינים של אלפי מבוטחיה.

לכן גם משיקולים של תקנת הצבור חייב בית המשפט להחמיר עם מי שמבקש הטלת עיקול על חברת ביטוח.

השופט דחה לפיכך את הבקשה להטיל עיקולים על חברת הבטוח ציון וחייב את לסרי וארזי בתשלום הוצאות ההתדיינות בסך 3,500 ש"ח אשר ינוכו מהפיצויים שייפסקו לטובתם בתביעה העיקרית.