ביטוח הצופה פני עתיד

בתחילת השנה החל אבשלום אנצילביץ לגלות לראשונה רטיבות בקירות ביתו. הרטיבות הלכה וגברה עד שחמישה חודשים לאחר מכן התפוצצו צינורות המים ונוצר צורך לבצע תיקון מיידי בבית.

באותה שנה בה התגלו לראשונה סימני הרטיבות היה הבית מבוטח בחברת הביטוח שמיר גם כנגד נזקי מים. שמיר טיפלה בתביעה אולם בינה לבין אנצילביץ נתגלעו חילוקי דיעות לגבי גובה תגמולי הביטוח ואלה הובאו להכרעת השופטת טובה שטרסברג-כהן בבית המשפט המחוזי בחיפה.

השופטת הגיעה למסקנה כי דליפת המים מן הצינורות החלה עוד בשנה הקודמת ורק הוחמרה בשנת הביטוח הנוכחית. כיוון שכך, זיכתה את אנצילביץ רק בשני שלישים מהנזק, אותו שיעור המתייחס להחמרה בשנת הביטוח הנוכחית.

אנצילביץ לא הסכין עם תוצאה זו והגיש ערעור לבית המשפט העליון. לטענתו, המועד הקובע לעניין חיובה של חברת הביטוח בנזקי המבוטח הוא המועד בו התגלה הנזק ולא המועד בו אירע הנזק. כיוון שהנזק התגלה לראשונה בתקופת הביטוח בה היתה הדירה מבוטחת בשמיר, חייבת זו האחרונה לפצותו במלוא הנזק שהתגלה ולא רק בשני שלישים.

השופט יצחק זמיר לא קיבל את עמדתו של אנצילביץ. בדרך כלל, פוליסת בטוח מכסה נזק שאירע בתקופת הביטוח ולא נזק שאירע קודם לכן ורק נתגלה בתקופת הביטוח. חוק חוזה הביטוח קובע מפורשות כי "חוזה ביטוח למקרה ביטוח שבעת כריתת החוזה כבר קרה - בטל".

מתוך הוראה זו וסעיפים אחרים של חוק חוזה הביטוח, למד השופט זמיר כי הביטוח צופה פני עתיד, וטומן בחובו סיכון שמקרה הביטוח יארע כנגד סיכוי שמקרה הביטוח לא יארע. הביטוח הוא, לפי מהותו פרוספקטיבי ולא רטרוספקטיבי. האפשרות לתבוע תגמולי ביטוח בגין נזק שאירע לפני תקופת הביטוח עשויה לפתוח פתח רחב, מעבר למידה הראויה, לתביעות מרמה. מקובל לכן שפוליסות ביטוח נוקטות, ביחס למקרה הביטוח, לשון עתיד.

אמנם, קובע השופט, אין מניעה לכך שהצדדים לחוזה הביטוח יתנו על הוראות החוק ויסכימו ביניהם שהפוליסה תכסה גם מקרה ביטוח שיתגלה בתקופת הביטוח אפילו אירע אותו מקרה לפני תקופת הביטוח. אך הסכמה כזו, אף שהיא יכולה להיות גם משתמעת, צריכה הוכחה. הדעת נותנת שהוכחה זו צריכה להיות גם הוכחה חזקה.

אנצילביץ לא הביא כל הוכחה לכך ואפילו לא ראשית ראיה כזאת. לפיכך, דחה השופט זמיר את טענותיו וחייבו בהוצאות המשפט בסכום של 5,850 ש"ח.