ביטוח חוזה אישי

שאול שוחט מכר את מכוניתו למשה ששון. שוחט קיבל מששון את מלוא התמורה עבור המכונית ומסר אותה לחזקתו ולרשותו של ששון. יחד עם המכירה, הודיע שוחט לששון, כי המכונית מבוטחת בביטוח רכב מקיף בחברת הביטוח אררט וכי הוא, שוחט, מעביר אל ששון את הזכויות על פי הביטוח.

כעבור יומיים, עוד בטרם הספיקו הצדדים לרשום את המכונית על שם ששון במשרד הרישוי, ולהודיע על המכירה לאררט, המכונית נגנבה.

שוחט וששון פנו את אררט בדרישה לקבל את תגמולי הביטוח. השניים הציגו בפני אררט את התמונה בשלמותה. מששמעה אררט כי המכונית נמכרה על ידי שוחט לששון, סירבה לשלם את תגמולי הביטוח, בטענה שזיקת הביטוח למבוטח המקורי אבדה.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני השופטים יוסף גולדברג, אדמונד לוי ויהושע דיאמנט.

בפני בית המשפט טענו שוחט וששון כי הדרישה לזיקת ביטוח אינה מופיעה עוד בחוק חוזה הביטוח. לכן חברת הביטוח אינה יכולה להתנער מחבותה על פי הפוליסה, אלא אם תוכיח שלא היתה מבטחת את קונה הרכב, ושסירובה לבטחו מעוגן בטעמים סבירים.

ממילא, טענו השניים, רשאי המבוטח להרשות את השימוש ברכב לכל אדם אחר ואף לשנות מוטבים ככל שיחפוץ, מדוע לא יורשה המבוטח להעביר את זכויותיו לאחר, במיוחד כאשר חברת הביטוח מודה בכך שאילו אותו אחר היה פונה אליה במישרין היא היתה מבטחת גם אותו.

שלושת שופטי ההרכב לא קיבלו טענה זו. חוזה הביטוח, כך קבעו, היה ונשאר חוזה אישי בין חברת הביטוח לבין המבוטח. הבסיס לחוזה הביטוח הוא קיום האינטרס הביטוחי של המבוטח. "אין המבוטח יכול לכפות על חברת הביטוח שהוא, המבוטח, יכרות עבורה חוזה ביטוח עם מאן דהוא בלי ידיעתה והסכמתה".

אכן, קבעו השופטים, חוק המחאת חיובים מאפשר לצד לחוזה להמחות לאחר זכות שיש לו כלפי הצד האחר, גם מבלי לשאול את זה האחרון. אולם המחאת זכות כזו אפשרית רק כאשר לממחה עצמו יש זכות . במקרה שלפנינו, הבהירו השופטים, עם מכירת המכונית לששון לא נותרה בידי שוחט כל זכות בת המחאה.

לגישת השופטים, עם קבלת מלוא המחיר לא נותר לשוחט כל אינטרס ביטוחי לפי הפוליסה, וגניבת המכונית אחרי שמכר אותה לששון לא הסבה לו כל נזק. אין זה גם משנה שלפי רישומי משרד הרישוי נשארה הבעלות במכונית על שמו של שוחט. רישום זה אינו יוצר בעלות. מכאן שאותה זכות שיפוי שהיתה לשוחט לפי הפוליסה, חדלה ועברה מן העולם עם מכירת הרכב.

מסקנת השופטים היתה שקונה רכב הרוצה כיסוי ביטוחי למקרה של נזק או אבדן, חייב לפנות במישרין אל חברת הביטוח שביטחה את הרכב עד לרכישה ולכרות עמה חוזה חדש.

העובדה שאותו רכב היה מבוטח אצלה על ידי בעליו הקודמים, אינה מקימה חבות לפי הפוליסה לשלם תגמולי ביטוח לפי אותה פוליסה גם לקונה הרכב. הפוליסה כאמור פקעה והתרוקנה מכל תוכן עם מכירת הרכב על ידי שוחט.

לעניין זה גם אין כל חשיבות לעובדה ששוחט שילם פרמיה המכסה גם את המועד בו נגנב הרכב ושאררט לא השיבה לו פרמיה זו. "ישותו של משלם הפרמיה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הזכות להפרע מחברת הביטוח. פקיעת הפוליסה משמעותה למעשה שהיא בטלה. אי החזרת פרמיות ביטוח אינה פוגמת בתוקף ביטול הפוליסה".

בסופו של דיון הופטרה אררט מחובותיה על פי הפוליסה והכל בשל מכירתו של הרכב אותו ביטחה, יומיים לפני גניבתו.

הערה: על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. כעבור מספר שעות של דיונים השתכנעו השופטים כי פסק הדין שגוי והבהירו לנציג חברת הביטוח כי הם יהפכו אותו. מתוך חשש לתקדים מחייב חברת הביטוח מיהרה לשלם.