טעות ברישום בפוליסה

לכל פוליסת ביטוח מספר מיילדים. אין כמעט בנמצא חוזה ביטוח הנכרת ישירות בין חברת הביטוח למבוטחה. בין השניים חוצצים סוכנים, חתמים ולעתים סוקרים.

מיזוג רב משתתפים זה מוליד חוזה המורכב ממספר מסמכים, לעתים סותרים, הנותנים פתח לטעויות ומשמשים כר נרחב להתדיינויות.

חברת הבניה גינדי עסקה בבנית בנין מגורים ברחוב ברזיל 3 ברמת-אביב. כדי להבטיח את עצמה מפני פגעים למיניהם רכשה אצל חברת כלל פוליסת ביטוח המכסה את עבודות הבניה משך שנתיים ימים.

לרוע המזל, בשנה השלישית בהיות הבנין עדיין בשלבי בניה, ארעה שריפה ונגרם נזק רב.

הואיל והנזק נגרם לאחר שחלפה תקופת הביטוח סירבה חברת כלל לשלם לגינדי את נזקי השריפה.

חברת גינדי לא חלקה על כך שלפי הפוליסה, כלשונה, אין לחברת כלל כל מחויבות כלפיה. אלא לטענתה, על פי המוסכם בין הצדדים חל הכסוי הבטוחי על תקופה של שלוש שנים. רק עקב טעות נרשם בפוליסה שתקופת הכסוי היא לשנתיים בלבד.

השופט תיאודור אור בבית המשפט העליון מזכיר את הכלל הבסיסי לפיו אומד דעתם של הצדדים לחוזה נבחן בראש ובראשונה לפי הכתוב. אין מקום למחלוקת אם יש לנוסחו של החוזה פרוש ברור ומובן.

בעניננו, מוסיף השופט, נוסח הפוליסה ברור וחד משמעי. כדי להוציא מקרא מידי פשוטו, מוטל על גינדי להראות שרק עקב טעות צוינה בפוליסה תקופת ביטוח קצרה מזו שהוסכמה בפועל.

במהלך הדיון ניסתה גינדי להיבנות ממכתב שנשלח על ידי מיכאל גלזנר, סוכן משנה של סוכנות הביטוח שרונית, ששימשה חתמת של כלל להוצאת הפוליסה.

השופט אור דחה נסיון זה. המכתב מעיד אך על הצעה ראשונית, גולמית, של אחד מסוכני הביטוח. אין בו עדות על קיבול להצעה זו מצד חברת כלל.

סוכן ביטוח רשאי לומר למבוטח כי הסיכום ביניהם כפוף לאישור חברת הביטוח. עד אז אין למבוטח כסוי ביטוחי. בעבר קבע בית המשפט העליון כי על הסוכן להקפיד ולציין במפורש את הכפיפות לאישור חברת הביטוח. במקרה זה הסוכן גלזנר ציין במכתבו כי "יש צורך בבדיקה יסודית של הכסויים הקיימים בפוליסה". בכך, לדעת אור, נאמר ברורות שחברת הביטוח טרם אמרה את מילתה הסופית. "העמידה המפורשת על הצורך בבדיקה יסודית מעידה גם היא על שימור ושיור כח הקיבול" כלשון השופט. ואמנם, על פי הכתוב במפורש בפוליסה הוסכם בסופו של דבר אחרת.

השופט אור דחה את הטענה כי העובדה שחברת כלל נמנעה מלהציג בבית המשפט את הצעת הביטוח פועלת לרעתה. לגינדי עמדו דרכים דיוניות לאלץ את חברת כלל להציג את הפוליסה בפני בית המשפט לו היתה מעונינת בכך, אפילו אם זו נמצאה בידי חברת כלל.

מסקנת השופט אור היתה, אם כן, כי לא הוכח על ידי גינדי שהמוסכם בין הצדדים שונה ממה שמצוין בפוליסה. לכן דין תביעתה להידחות.