מדקרות הלשון

המלים משמשות כלי הרכב של המחשבה, כך קבע גדול שופטי אנגליה, הלורד דנינג באחד מספריו על תורת המשפט.

על הלך מחשבתו של נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, ניתן ללמוד מפרשנותו לביטוי "אלימות מילולית".

הדיעה כי ביטוי זה הוא רק מטפורה אינה מקובלת עלי, קבע הנשיא, "אני רואה בו ביטוי לשוני הנובע מהרחבת התודעה והתבונה האנושיים".

תחילתה של הפרשה בהתקף לב בו לקה איש העסקים יעקב שלו במהלך ישיבה שהתנהלה בטונים גבוהים עם אחד המנהלים בעסקו.

שלו פנה אל חברת הבטוח סלע ודרש להפעיל פוליסה לבטוח תאונות אישיות. סלע סירבה לדרישה בטענה שהאירוע לא לווה ב"אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין" כנוסח הפוליסה.

ברוב של שניים מתוך שלושה, הגיעו השופטים אהרון ברק ושלמה לוין למסקנה כי גם אלימות מילולית מכוסה בפוליסה אף על פי שלא לוותה בכוח פיזי. (ראו סקירת פסק הדין תחת הכותרת מלל אלים)

בהתבסס על דעתו החולקת של השופט תיאודור אור, פנתה חברת סלע לנשיא בית המשפט העליון וביקשה כי יורה על קיום דיון נוסף בסוגיה.

אכן - מודה השופט שמגר - לתיבה אלימות כפשוטה יש משמעות לוואי שגרתית של מעשה כוחני. אך בכל הקשור למובנה של מילה יש לפנות לכל קשת האפשרויות של משמעותה. בהעדר סימן מפורש באומד דעת הצדדים, אין לתחום ולצמצם את גבולותיה למשמעות המקובלת בלבד.

אלימות איננה רק הנחתה של מכה. זעקת אימים המכוונת לעבר אדם, הגורמת לבריחתו בבהלה, או לנסיגתו וקפיצתו בפחד מבעד החלון - אף היא בגדר אלימות.

אלימות כשלעצמה צורות שונות לה והמגע הפיזי הוא רק אחת מהן. אלימות יכול שתתבטא בהשמעת קולות או דברים שתוצאתם פגיעה רעה בקורבנו של המעשה.

לפיכך, קובע השופט, הביטוי אלימות מילולית איננו רק מטפורה. מלים יכולות להיות אלימות כמדקרות חרב. ייתכן שבעבר ראו את הביטוי "אלימות מילולית" בצורתו הפשטנית, אך זו עת רבה שלמדו להכיר בכך כי גם הלשון יכולה לשמש נשקה של האלימות.

אין טעם לקיים דיון משפטי נוסף בסוגיה זו מוסיף השופט שמגר. חברות הבטוח אשר אינן מרוצות מפרשנותו של בית המשפט, רשאיות לשנות כדין את נוסח הפוליסות בנקודה זו. כוח זה מצוי בידן של החברות ובאמצעותו הן יכולות להתאים את הפוליסה לכוונתן.

הבקשה לדיון נוסף בבית המשפט בעניינו של שלו נדחתה לפיכך, אך נפתחה מחדש לגבי כלל המבוטחים אצל נסחי הפוליסות לבטוח תאונות אישיות.