ויתור כתשובה מוחצת

חברות הביטוח הפניקס, מנורה ואריה ביטחו מפעל לכימיקלים וחקלאות בשם לוכסמבורג.

באחד הימים ארעה פריצה למפעל והמבטחות כיסו את הנזק בהתאם לחובתן על פי פוליסת הבטוח.

עם תשלום תגמולי הביטוח עוברות הזכויות שיש למבוטח כלפי כל גורם אפשרי שהוא אל חברת הבטוח.

תביעה למימוש זכות כזו שעברה לחברת הבטוח קרויה בלשון החוק "תביעת תחלוף".

במקרה זה אכן ניצלו שלושת חברות הבטוח את זכותן והגישו תביעת תחלוף נגד חברת השמירה, בטענה שהפריצה למפעל לוכסמבורג ארעה כתוצאה מרשלנותה הבלעדית של חברת השמירה ועובדיה. לפיכך, טענו חברות הביטוח, אחראית חברת השמירה להשיב להן כל סכום ששולם על ידן למבוטח.

חברת השמירה מצידה ביקשה מבית המשפט כי ידחה את התביעה על הסף.

לטענתה ויתרו הפניקס, מנורה ואריה, בפוליסת הבטוח אשר על פיה שילמו את תגמולי הביטוח, על זכות התחלוף ועל כן אין להן עוד עילת תביעה נגד חברת השמירה. ויתור זה מופיע בפוליסה בזו הלשון:-

"חברת הבטוח מוותרת על זכותה לשבוב שעלולה להתעורר כנגד כל אדם בשירותו של המבוטח".

המחלוקת הובאה בפני השופטת הניה שטיין, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

מתוך נוסח כתב התביעה שהוגש על ידי חברות הבטוח נגד חברת השמירה עולה ברורות - קובעת השופטת - כי התביעה נגד חברת השמירה נסבה סביב מעשיה או מחדליה במתן שירותים למבוטח, דהיינו בהיותה של חברת השמירה "בשירותו של המבוטח".

השופטת דחתה מכל וכל את טענת חברות הבטוח כי אין לראות את חברת השמירה כעובדת "בשירותו של המבוטח" משום שהוגדרה בחוזה השמירה כ-"קבלן עצמאי".

קבלן עצמאי על פי הגדרתו הוא נותן שירותים. העובדה שאין בינו לבין המזמין יחסי עובד ומעביד אינה מעלה ואינה מורידה. הויתור בפוליסה הופנה גם כלפי עובדי המבוטח וגם כלפי קבלנים עצמאיים הנותנים שרות למבוטח.

חברת השמירה נתנה למבוטח שירותי שמירה, אכן במעמד של קבלן עצמאי. אך גם ככזה היא נחשבת כמי שנמצא "בשרות המבוטח". לפיכך חל עליה ויתור המבטחות בפוליסה.

השופטת דחתה גם את פרשנות חברות הבטוח כאילו הויתור חל רק על גופים המזוהים עם מפעל המבוטח, או כאילו הוא חל רק על מי שהוא חלק בלתי נפרד מהמפעל.

טענותיה של חברת השמירה בדבר ויתור חברות הבטוח בפוליסת הבטוח על זכות התחלוף מהוות תשובה מוחצת לתביעה, קובעת השופטת שטיין.

כאשר טענה זו מסתמכת על עובדות פשוטות - כמו במקרה זה - יש לדחות את התביעה על הסף ואין כל טעם לאפשר לה להמשיך להתברר לגופו של עניין.

כתוצאה מכך אכן דחתה השופטת שטיין את התביעה על הסף, תוך חיוב חברות הבטוח בהוצאות המשפט.