ערעור שנשתכח מלב

בשלב עשיית חוזה הביטוח יש למבוטח יתרון עצום על המבטח. בידי הראשון מצוי מלוא המידע על הסיכון שהוא עומד להטיל על שכם האחרון. כדי לאזן עדיפות זו הוטלה על המבוטח חובת גילוי. עליו לתת תשובות מלאות וכנות לכל שאלות המבטח בעניינים מהותיים.

אלא שגם אם מופרת חובת הגילוי עדיין אין משמעות הדבר כי המבטח יוצא פטור בלא כלום. רק מבטח אשר יוכיח כי למבוטח היתה כוונת מרמה, או שמבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח בשום מחיר אילו ידע את המצב לאמיתו, יצא בפטור מלא. ואילו מבטח אשר יצליח להוכיח רק כי הפרמיה שהיה גובה (אילו ידע את המצב לאמיתו), היתה גבוהה יותר, יצא בפטור חלקי.

עד כאן לשונו היבשה של החוק. הקושי הוא כמובן לקבוע מתי תשובה שאינה "מלאה וכנה" מגיעה לדרגה של "כוונת מרמה", שרק אז כאמור נהנה המבטח מפטור מלא.

לעיתים נופלות בסוגיה זו חילוקי דעות אפילו בתוך אותו הרכב של שופטים. כך לדוגמא באחד המשפטים סבר שופט עליון אחד כי עשיית כסף על ידי ניצול ימי ערך מהווה התנהגות שיש בה מרמה.

שני חבריו האחרים שישבו לדין עמו סברו דווקא כי אין לאותו עוסק ב"עסקי אויר" במה להתבייש והסתרת התנהגותו מפני המבטח בדין יסודה.

מדובר לפיכך בעיקרו של דבר בסוגיה ערכית המוכרעת על פי השקפת עולמו המוסרית של השופט היושב בדין.

כזה היה גם המקרה על עוזי קדם אשר גידל תרנגולי הודו במושב גן חיים.

קדם ביטח את לוליו בחברת הסנה תוך שהוא מסווג את הלולים בהצעת הביטוח כ"לולי חושך" להבדיל מ"לולים מבוקרים".

באחד הלילות ארע נזק למתקן הבקרה של אחד הלולים.

חברת הסנה סירבה לפצות את קדם עבור נזקו בטענה שההגדרה הנכונה של הלול היתה צריכה להיות "לול מבוקר" ולא "לול חושך".

הפרמיה המשולמת עבור לול מבוקר הינה כפולה מזו המשולמת עבור לול חושך.

לטענת הסנה הגדיר קדם את לולו, כפי שהגדירו, כדי לשלם פרמיה נמוכה יותר.

הגדרה כוזבת זו נעשתה - לגרסת הסנה - בכוונת מרמה ולכן יש לפוטרה כליל מכל חבות לתשלום תגמולי ביטוח.

בפני בית המשפט הובאו עדויות מומחים לפיהן היה בסיס מקצועי להגדרתו של קדם.

אין ספק - מבהיר השופט אליעזר גולדברג שבפניו הובאה המחלוקת בבית המשפט העליון - כי לו היה קדם מודע לפערים הגדולים בפרמיה בהצעת הביטוח היה מבין כי כוונת הסנה ב"לול חושך" היתה ללול פרימיטיבי המוחשך באמצעות יריעות פלסטיק ולא ללול משוכלל דוגמת לולו של קדם.

אולם הסנה לא חשפה את קדם להבדלים אלה שבפרמיות, לכן בחר קדם בהגדרה אשר נראתה לו הקרובה ביותר למציאות מבחינה מקצועית.

יתרה מזו, קדם שוחח עם אחד מסוכני הביטוח של הסנה ושאל אותו בדבר הדרך בה סווג לול דומה לשלו במשק אחר. סוכן הביטוח השיב כי אותו לול בוטח כ"לול חושך".

לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי לא הוכחה כוונת מרמה מצד קדם.

כעת נותרה לדיון השאלה אם מגיעים לקדם תגמולי ביטוח מלאים או חלקיים.

ואמנם מלכתחילה הגיע העניין אל שולחנו של השופט גולדברג כערעורו של קדם דווקא על כך שבית המשפט המחוזי זיכהו בתגמולי ביטוח חלקיים בלבד. לגרסת קדם, צריך היה לפסוק לטובתו תגמולי ביטוח מלאים שכן אין לומר כי בנסיבות המקרה לא מסר תשובה מלאה וכנה לחברת הסנה.

הדיון ב"כוונת המרמה" נעשה רק במסגרת ערעורה הנגדי של חברת הסנה, על כך שבית המשפט לא פטר אותה כליל מתשלום תגמולי ביטוח.

השופט גולדברג כאמור קבע כי לא היתה כל כוונת מרמה מצד קדם. בכך דחה את ערעורה הנגדי של חברת הסנה . אלא שערעורו העיקרי של קדם נשתכח מלב השופט ולא זכה לכל התייחסות בבית המשפט העליון.

כך נותר קדם ללא כל כוונת מרמה אך עם תגמולי ביטוח חלקיים בלבד.

ואילו משפט הבטוח נותר בלא כל מענה לשאלה אם הבלבול בסיווג הלולים נחשב על פי בית המשפט העליון לתשובה שאינה מלאה וכנה.