Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

תרמית משחיתה הכל

חוק חוזה הביטוח, שבימים אלה מלאו לו 15 שנה הנהיג יחסי אמון מוגברים בין מבטח למבוטח.

המבוטח נדרש לנהוג בגילוי לב מלא בעת עשיית הביטוח וגם לאחר מכן, בעת שקורה מקרה הביטוח והוא מגיש תביעה למבטחו.

מערכת יחסים זו עלתה לניתוח על שולחנה של השופטת רנה משל בבית משפט השלום בתל-אביב.

מאיר פאר, המתגורר בדירת מגורים בת-לאביב, ביטח את תכולת דירתו בחברת הביטוח הפניקס.

באחד הימים פרצו אלמונים לדירתו של פאר.

אלא שבמסגרת דרישותיו מחברת הביטוח הגיש פאר מסמך של הערכת תכשיטים לביטוח שנעשתה על ידי חנות תכשיטים.

תאריכו של המסמך קדם למועד הפריצה.

במשפט התברר כי למסמך ההערכה הוספו שני פריטים שלא היו במקורו וכמו כן הסתבר כי התאריך הוסף על ידי פאר עצמו אשר טען כי עשה זאת בתום לב בלי כל כוונה פלילית.

פאר הוסיף וטען כי בתוספת הפריטים למסמך לא היה כל מעשה מרמה שכן בפועל פאר לא תבע את שווים של פריטים אלה מאת הפניקס.

השופטת משל קבעה כי בתחום הביטוח אין ממש בטענותיו אלה של פאר.

משתבע פאר את הפניקס על פי מסמך שערך בו שינויים יש לראות בשימוש במסמך זה משום הצגת עובדות כוזבות במטרה לרמות.

השופטת משל קובעת כי חוק חוזה הביטוח מעגן בחקיקה את העקרון הקלאסי הרומי "FRAUS OMNIA CORRUMPIT", דהיינו "תרמית משחיתה הכל".

על פי עקרון זה פטור המבטח מכל חבות מקום בו המבוטח מסר לו עובדות כוזבות, והדבר נעשה בכוונת מרמה.

אמנם נטל הבאת הראיות לביסוס טענת המרמה מוטל על המבטח, אך נראה כי במקרה זה הצליחה הפניקס לעמוד בנטל הנדרש.

בעל חנות התכשיטים אשר הופיע במשפט העיד במפורש כי שני הפריטים שהוספו בכתב יד למסמך הערכת התכשיטים לא נכתבו בכתב ידו.

כמו כן פאר עצמו הודה, מחוץ לכותלי בית המשפט כאמור, כי הוא הוסיף את התאריך למסמך.

יתרה מזו, מוסיפה השופטת משל, אשתו של פאר אשר לכאורה על פי תאורה נעשה אותו מסמך, לא מצאה לנכון להופיע למתן עדות במשפט.

הימנעותה ממתן עדות ללא כל הסבר סביר מערערת, אם לא שוללת כליל, את גרסתו של פאר.

לפיכך, פסקה השופטת משל, גם אם הייתה גניבת תכשיטים או חלק מהם, פטורה הפניקס מתשלום כלשהו והיא דחתה את תביעתו של פאר תוך חיובו בהוצאות המשפט.