ביטוח לארועי עבר

נורית רוזן הגישה תביעה משפטית נגד דורית פולק.

בתביעתה באה רוזן בטרוניה על עבודות שיפוצים שבוצעו בדירתה של פולק.

עבודות אלה, כך לגרסת רוזן, הסבו נזק לדירתה.

פולק צירפה את חברת הביטוח מנורה כצד לתביעה. לטענתה חייבת מנורה לכסות את הנזקים הנתבעים על ידי רוזן מכוח פוליסת ביטוח שנרכשה על ידי פולק במנורה.

מנורה התכחשה לחבותה על פי הפוליסה. לטענתה, הצעת הביטוח, שהיוותה את הבסיס להוצאת הפוליסה, הוגשה לה לאחר שכבר אירעו הנזקים. היא, מנורה, בוודאי לא היתה מתקשרת עם פולק בחוזה ביטוח, המכסה מקרה ביטוח שכבר ארע טרם ההתקשרות.

המחלוקת בין הצדדים נדונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

על פי הממצאים שהונחו בפני בית המשפט נחתמה הצעת הביטוח בטרם התרחשותם של הנזקים. אך ההצעה הועברה לחברת הבטוח רק לאחר ההתרחשות.

השופט דוד בר-אופיר קבע כי על פי הוראה מפורשת בחוק חוזה הבטוח אין תוקף לחוזה ביטוח לכסוי מקרה ביטוח שבעת כריתת החוזה כבר קרה. הוראה זו יוצרת בסיס משפטי לבטלותו של חוזה ביטוח לאחר שכבר נכרת, אם בעת כריתתו כבר קרה מקרה הבטוח. כך - מבהיר השופט גם בענייננו. "המקרה הבטוחי כבר קרה כאשר נכרת חוזה הבטוח והוצאה הפוליסה על ידי מנורה. כיון שכך הדבר, שוב אין לפוליסה תוקף מחייב".

מתוך המסכת העובדתית, מוסיף השופט, סוכן הבטוח העביר את הצעת הביטוח של חברת הבטוח כאשר הוא עצמו יודע על אירוע המקרה, אך מבלי שאנשי המנגנון הבטוחי של מנורה ידעו בפועל עליו.

אכן, מציין השופט, ידיעתו של סוכן הבטוח כמוה כידיעתה של חברת הבטוח. גם לעניין זה קיימת הוראה מפורשת בחוק חוזה הביטוח. אך הוראה זו - פוסק השופט - חלה רק לגבי ידיעה על עובדות שקרו לפני קרות מקרה הבטוח. מדובר בעובדות שיש בהן כדי להשפיע על שיקול דעתו של המבטח אם ליטול על עצמו את הסיכון הבטוחי המפורט בהצעת הביטוח.

אולם אין לייחס לחברת הבטוח את ידיעותיו של הסוכן כאשר ידיעתו של הסוכן מתייחסת לעצם קרות מקרה הבטוח, אשר ארע לפני שנכרת חוזה הביטוח.

"פרשנות אחרת - המעמידה במרכזה את ידיעתו של סוכן הביטוח והשלכתה על ידיעתו של המבטח - תביא למצב בו חברת הבטוח תמצא עצמה חייבת באחריות ביטוחית על מקרה בטוח שכבר קרה, כאשר אותו מקרה הובא רק לידיעתו של הסוכן, והוא עצמו לא טרח ליידע את המבטח כי כבר התרחש אירוע ביטוחי עוד לפני כריתת חוזה הביטוח וברור שהמבטח צפוי לשאת בתוצאותיו הכספיות מיד עם מסירת הפוליסה למבוטח".

מצב דברים כזה אינו מתקבל על הדעת - פוסק השופט - הוא נוגד עקרונות ביטוח בסיסיים. הוא מטיל על חברת הביטוח אחריות ביטוחית לא על סיכונים שעלולים להתרחש בעתיד, אלא על אירועים שכבר קרו בעליל.

בסיכומו של דיון, דחה השופט בר אופיר יחד עם השופטים אריה אבן ארי והדסה אחיטוב שהצטרפו אליו את תביעתה של פולק כנגד מנורה (ע.א. 38396).