אשכול מבוטחים

החברות מן, ארדי, שיא ודנמי היוו אשכול של חברות, כולן בבעלותה של החברה האם שיא אחזקות.

בשעתו, גם חברת עסיס היתה שייכת לאשכול זה. לימים חברת עסיס התפרקה.

טרם פירוקה, הזמינה עסיס פוליסות ביטוח שונות מחברת הביטוח הפניקס.

עסיס דרשה לציין כמבוטחות בפוליסות גם את החברות האחרות שבאשכול.

כיון שחברת עסיס עצמה נקלעה לפרוק לא היה ביכולתה לשלם את פרמיות הביטוח.

הפניקס פנתה לכל אחת מחמשת החברות ודרשה כי אלה תפרענה את חשבון הפרמיות בהיותן רשומות כמבוטחות בפוליסה.

החברות שבאשכול סירבו לעשות כן בטענה כי חברת עסיס שהתפרקה היא זו שהיתה המבוטחת העקרית בפוליסה ואילו הן עצמן לא היו צד לעסקת הביטוח.

מי שהזמינה את פוליסות הביטוח מהפניקס, כך נטען, ומי שחייבת בתשלום הפרמיות הינה חברת עסיס בלבד.

הא ראיה, הוסיפו חברות האשכול, עסיס משכה המחאות לפקודת הפניקס. כאשר ההמחאות לא כובדו פנתה הפניקס למפרק חברת עסיס. משמע, גם הפניקס ראתה בעסיס את החייבת בתשלום הפרמיות.

המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני השופטת ורדינה סימון בבית משפט השלום בתל אביב.

עסקת היסוד בין הצדדים, קובעת השופטת סימון, היא חוזה הביטוח.

ניתוח פשוט מעלה כי הצדדים לחוזה ביטוח וחיוביהם הם כדלקמן:

המבוטח - חייב בפרמיות;

המבטח - חייב לשלם תגמולי ביטוח בקרות מקרה הביטוח.

הפוליסה מוצאת בשלב מאוחר יותר לכריתת החוזה ומהווה מסמך המשקף את עסקת הביטוח.

במקרה הנדון, בפוליסות נשוא הביטוח, רשומות תחת "שם המבוטח" כל חמשת חברות האשכול. מכאן שהן צד לחוזה הביטוח.

העובדה שחברת עסיס היא זו שמשכה המחאות לתשלום הפרמיות, והעובדה שחברת הפניקס ניסתה לאחר מכן להיפרע ממנה באמצעות המפרק, אינן מהוות ראיה לכך שחברת עסיס קשרה את חוזה הביטוח בניגוד לרצון יתר חברות האשכול.

יתירה מזו, מוסיפה השופטת, גם אילו הוכח שהפוליסות לא הוזמנו על ידי החברות שבאשכול אלא על ידי חברת עסיס בלבד, הרי כדי להתנער מחבותן לשלם את פרמיות הביטוח היה עליהן להוכיח שמעולם לא קיבלו את הפוליסות ולא ידעו שהוצאו פוליסות כאלה, או להוכיח שמיד עם קבלת הפוליסות בקשו לבטלן למפרע.

תוצאת פסק הדין היתה שכל חמשת חברות האשכול חויבו ביחד ולחוד לשלם עבור הפוליסות בשל רישומן בהן כמבוטחות.