השוד הלא נודע

באחד הימים נשדד חיים וינר כאשר צעד במגרש החניה הסמוך לבנין בורסת היהלומים ברמת גן.

וינר עסק בתיווך בין יהלומנים למעבדי יהלומנים ובתיקו היו חבילות יהלומים בשווי של כמליון וחצי דולר, משאת נפשם של השודדים.

היהלומנים פוצו על ידי מבטחיהם ואלה יחד עם היהלומנים שלא היו מבוטחים, באו בתביעות אל מודיעין אזרחי אשר איבטחה בעת השוד את בנין הבורסה ומוצאותיו.

חברת מודיעין אזרחי הפעילה את פוליסת ביטוח האחריות שברשותה וצרפה לתביעה את חברת הבטוח אררט.

התביעה נדונה בפני השופט אורי שטרוזמן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

השופט שטרוזמן הגיע למסקנה כי שומרי מודיעין אזרחי התרשלנו בתפקידם. "הלב מאמין" - קובע השופט - "שיתכן מאוד, וקרוב לודאי כי שומר אמיץ לב היה מונע את השוד. אבל אפשר גם שעוז ליבם של השודדים היה מביא אותם לפגוע בשומרים. לכן הסיכוי לסיכול השוד שווה להעדר הסיכוי".

על בסיס תחושת לב זו קבע השופט כי חברת מודיעין אזרחי חייבת לפצות את היהלומנים ומבטחיהם בתשלום ההולם את סיכוי ההצלחה המשוערת, כלומר בשיעור של 50 אחוז מהנזק.

כעת נפנה השופט לדון בשאלה אם חייבת חברת אררט לשפות את המבוטחת שלה - מודיעין אזרחי - בסכומים שחוייבה זו האחרונה לשלם המשפט.

לפי הפוליסה התחייבה חברת אררט לשפות את מודיעין אזרחי עבור תביעות שיוגשו נגדה בגין רשלנות מקצועית במשך תקופת הפוליסה.

אולם, לטענת אררט, המבוטחת לא הודיעה לה במועד על התביעה בניגוד לדרישות הפוליסה בדבר דיווח מיידי.

חברת אררט לא היתה מוכנה לקבל את הסברם של אנשי מודיעין אזרחי כי היתה להם טעות בהבנת פוליסת הביטוח וכי רק כעבור זמן למדו לדעת שהפוליסה מכסה תביעות המוגשות נגדה בתקופת הפוליסה אף על פי שאירוע הרשלנות ארע לפני תקופת הביטוח.

השופט שטרוזמן לא דחה את הסברם של השומרים אולם העדיף לפטור את חברת אררט מכל אחריות.

השופט אימץ את גירסתה של אררט לפיה האיחור הרב בהודעת מודיעין אזרחי על התביעה שהוגשה נגדה מנע מחברת אררט את האפשרות להיפרע ממבטחי המשנה אשר בינתיים, לפי עדותה של אררט, פשטו את הרגל.

משהוברר שיש לאיחור במתן ההודעה השפעה של ממש על שינוי מצבה של חברת הביטוח לרעה אין זה צודק - לדידו של שטרוזמן - לחייבה בתגמולי הביטוח.

סוף דבר, חברת מודיעין אזרחי חוייבה בתשלום כ - 750,000$ ובנוסף חוייבה לשלם לחברת אררט הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 46,800 ש"ח.