גירסה מוטעית ולא שקרית

חברת הביטוח הפניקס ביטחה את תכשיטיו של מאיר פאר, במסגרת פוליסה לבטוח דירה.

באחד הימים נפרצה דירת פאר. האחרון פנה להפניקס ודרש את תגמולי הביטוח עבור התכשיטים שנגנבו. אולם הפניקס דחתה את התביעה. לטענתה תביעת פאר היתה נגועה במעשה מרמה, דהיינו במסירת עובדות כוזבות לשם זכייה בתגמולי ביטוח.

בפני השופטת רנה משל בבית משפט השלום בתל אביב, שדנה בעניין, הוצגו שני העתקים של הערכת תכשיטים חתומה בידי אליהו זזתי, בעל תכשיטים בבת-ים. שני העתקים היו כמעט זהים בתכנם למעט תאריך ושני פריטי תכשיטים שהוספו בכתב יד באחד ההעתקים. ליד הפריטים נרשם "לא נגנב".

במשפט העיד בעל החנות זזתי. הוא אישר כי אכן ראה את התכשיטים בעין, ועל סמך ראיה זו נתן את הערכת התכשיטים. אולם, הדגיש זזתי, התאריך ושני פריטי התכשיטים הוספו בדיעבד ולא על ידו.

במהלך המשפט שינה פאר את גירסתו לגבי התוספות. בתחילה הכחיש שאלה נרשמו על ידו. לאחר מכן הודה כי הוא זה שרשם את שני הפריטים. לא זו אף זו, בעדותו במשפט מסר כי הערכת התכשיטים בוצעה אחרי הפריצה כאשר בהודעתו לחוקר חברת הפניקס מסר כי ההערכה בוצעה לפני הפריצה.

לאחר שמיעת הראיות הגיעה השופטת משל למסקנה כי פאר הוסיף את הנתונים בטופס הערכה כדי "לנסות להגדיל את תגמולי הביטוח ו/או מסיבה אחרת כלשהי, מעשה זה יורד לשורש אמינות גרסת פאר". לפיכך, פטרה השופטת את חברת הפניקס מכל חבות.

הערעור על פסק דינה של השופטת משל הובא בפני השופטים יוסף גולדברג, אדמונד לוי, וד"ר אשר גרוניס.

אכן, קובעים השופטים, ניתן לשלול ממבוטח תגמולי ביטוח אפילו בשל פריטים שנגנבו ממנו בפועל. אולם זאת רק באותם מקרים בהם התנהגותו של המבוטח היתה פסולה במיוחד, כגון כאשר מסר למבטחו עובדות כוזבות "בכוונת מרמה". נטל השכנוע לבסס כוונת מרמה שכזו מוטל על המבטח.

במקרה זה, הוסיפו השופטים, אמנם שינה פאר גרסאות במהלך המשפט, בעניין הוספת שני הפריטים אולם בסופו

של דבר גם לא תבע דבר עבורם.

יש לנהוג משנה זהירות, קבעו השופטים, לפני שבאים להעביר מן העולם תביעת מבוטח רק על סמך הבל פיו, תוך ניסיון להסיק מדבריו שהתכוון לרמות את חברת הביטוח.

לדעתנו, הבהירו השופטים, הגירסה שעלתה מעדותו של פאר בבית המשט היתה מוטעית ולא שקרית. גירסה זו שנמסרה שנתיים וחצי לאחר מקרה הפריצה עמדה בסתירה לגירסתו הקודמת של פאר שניתנה סמוך לאחר קרות הפריצה. בגירסה הקודמת הודה פאר כי הוא זה שהוסיף את התאריך בטופס ההערכה בלי כל כוונה פלילית. גירסתו לגבי מועד בדיקת התכשיטים תאמה את זו של בעל החנות זזתי.

לפיכך, קבעו השופטים פה אחד, לא היה מקום לתפוס את פאר על דבריו בבית המשפט ולא ליחס את המשקל הראוי לגירסתו הראשונית כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתו הראשונה לחוקר מטעם הפניקס.

דחיית תביעתו של פאר על בסיס זה היתה מוטעית, פסקו השופטים, הדיון הוחזר לבית משפט השלום כדי שידון בשאר הטענות שהועלו על ידי הפניקס כנגד פאר.