רק המלך נותר עירום

שני תיקים שגרתיים באו בפני בית המשפט העליון. בשניהם ניצבו נפגעים מתאונות אל מול חברות ביטוח המבטחות את הפגיעות. אלא שהויכוחים נסבו על סכומי כסף לא רבים. עולמו של אף אחד מהניזוקים לא חרב עליו עם התאונה. גם עתידן של חברות הביטוח לא עמד להיות מושפע מגודל הסכומים שבמחלוקת.

לכן גם תוצאת המשפטים לא היתה גורלית. יתכן אפילו כי כל בעלי הדין היריבים יצאו בהרגשת רווחה. אלה משום שציפו לפחות ואלה משום שחששו ליותר.

היה רק גורם אחד אשר הפסיד באופן מוחלט בשני משפטים אלה ודומה כי דמו הותר גם לעתיד - זהו העיקרון המחייב כל אחד מאתנו לנהוג בהגינות וביושר כאשר אנו באים ומצויים בשערי בית המשפט.

כלל זה נקבע על ידי השופט אהרון ברק כבר לפני שנים, לפיו חובתו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים בתום לב ובדרך מקובלת.

לא היה ספק כי שני הנפגעים לא נהגו בתום לב כלפי חברות הביטוח במהלך הדיונים בבית המשפט.

הנפגע האחד הביא את אביו הרופא אל מומחה רפואי מטעם בית המשפט כדי שישפיע עליו להעניק לו אחוזי נכות. הנפגע השני הציג בפני שלושת השופטים העליונים מסמך ממנו עלה לכאורה כי המומחה הרפואי שמונה, לא מונה בהסכמתו.

לעובדה זו חשיבות רבה על גובה הפיצויים.

השופט צבי טל שדן בעניין, יצא בשצף קצף נגד הנסיון להשפיע על המומחה הרפואי במשפט הראשון; ולגבי המומחה הרפואי במשפט השני קבע השופט בפירוש כי המינוי היה מוסכם, בניגוד למסמך המטעה שהוצג בפני שלושת השופטים העליונים. אלא שמהקצף לא נותר דבר. בסכום הכולל לא הופחת מהנפגעים דבר.

למקרא שני פסקי הדין לא ניתן היה שלא להיזכר בראש שרי המלך מאגדת אנדרסן אשר נשלח אל שני האורגים הנוכלים כדי לבדוק את טיב האריג לבגדי המלך החדשים. מחשש כי יסטה מהזרם המרכזי ויאבד מחיבת ההמון, מסרב ראש השרים הטוב והישר להאמין למראה עיניו ולקבוע כי מדובר בנוכלים אשר אינם אורגים דבר. כמו שאר תושבי הממלכה, הוא מעדיף ללכת אחר נטיית הלבבות ולהרעיף כל טוב על שני הנוכלים הטווים על הנול הריק, אריג שאינו קיים.

גם השופט טל העדיף את נטיית הלב המיטיבה עם הנפגעים על פני מראה הטעייתם שנגלה לעיניו. מי לא יעדיף נפגע, גם אם הוא נוכל, על פני חברת ביטוח חזקה ועשירה. אפילו חברות הביטוח עושות לא מעט קידום מכירות מתדמית זו של הגוף החזק שהוא כל כך חזק, עד שיש לגיטימציה לרמותו, אפילו בבית המשפט.

לכאורה כולם יוצאים ברווח. מדוע אם כן היה הילד הקטן והטיפש חייב להטריד את תושבי הממלכה בצעקתו כי המלך הוא עירום? למה לעסוק בעניין שכולם מרוצים ממנו?

משום שהיחיד שנותר מבוייש כמו המלך באגדת אנדרסן, הוא בית המשפט אשר נוכלים באו בשעריו ועזבו אותו ללא פגע, אפילו עם ממון לא מבוטל.

הטעיה נותרת הטעיה גם כשהיא מופנית כלפי גופים חזקים ועשירים. היא נותנת הכשר וחודרת לרקמות חיי היום-יום.

סלחנות כלפי מטעים פוגעת בראש ובראשונה באלה שנוהגים ביושר וזוכים בפחות.

עקרון השוויון אינו זוכה כאן להגנה וחבל.