משימת התאבדות

אחת הסוגיות המרכזיות בתחום הבטוח, נוגעת לפרוש המונח "במתכוון".

מונח זה מופיע הן בחוק חוזה הבטוח והן בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

בשני החוקים נקבע כי מבוטח, או נפגע אשר גרמו למקרה הבטוח, או לתאונה "במתכוון" אינם זכאים לתגמולי ביטוח או לפיצויים מאת המבטחים.

אדם נפגע מרכבת ישראל כאשר עברה באזור קרית מוצקין. הוא נחבל קשות והרופאים אף נאלצו לקטוע את זרועו השמאלית. הנפגע הגיש תביעה להטבת נזקיו מאת מבטחי הרכבת בבטוח חובה.

במהלך הדיונים נפטר הנפגע מסיבה שאינה קשורה בתאונה והמשך ניהול המשפט עבר ליורשיו.

השופט חיים אריאל בבית המשפט המחוזי בחיפה, בפניו התבררה התביעה, קבע כי אין חלוקי דעות שהמנוח ניסה להתאבד תחת גלגלי הרכבת. אולם השאלה היא האם עשה כן ביודעו את אשר הוא עושה או שמא הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי שקיבל, הביאוהו למצב בו איבד את שיקול דעתו ואת אחריותו למעשיו עד כדי שלא ניתן לומר כי "התכוון" לגרום לתאונה.

מובן, מבהיר השופט אריאל, כי אין לשלול מהנפגע את זכותו לפיצויים כאשר בעת התאונה הוא חסר יכולת לשקול את מעשיו ולהבין את אשר הוא עושה.

אלא שמתוך נסיבות המקרה, מוסיף השופט, עולה כי המנוח עשה כל אשר לאל ידו כדי להיפגע מתוך הבנה, נחישות ו"תקווה להידרס על ידי הרכבת.

בפני השופט לא הובאה כל ראיה על השפעתו בפועל של הטיפול התרופתי אותו קיבל המנוח.

לדעת השופט גם התנהגותו של המנוח מצביעה על כך שהוא היה מודע למעשיו ו"התכוון" לבצע את משימת ההתאבדות. אחת מעדות הראיה למקרה העידה כי המנוח רץ לכוון הרכבת ומעד על תלולית החצץ של פסי הרכבת. הקטר כבר חלף. המנוח התרומם והמשיך במרוצתו לתוך הקרונות. אילו אכן לא היה מודע למעשיו היה מנצל את ההזדמנות, פסק השופט, ושב על עקבותיו.

מתוך עדויות הרופאים עלה גם כי המנוח חשב להתאבד באמצעות אקדח שברשותו כבר שבועיים לפני האירוע. זאת ועוד, מיד לאחר התאונה נמצא המנוח ובידיו לוח הזמנים של הרכבות. אילו לא היה מודע למעשיו ופועל באורח ספונטני, קובע השופט, כי אז לא היה מכין לעצמו לוח זמנים.

על בסיס כל אלה, הגיע השופט למסקנה כי המנוח תכנן את מעשיו וידע את אשר הוא עושה. אין ספק כי הוא היה שרוי במצוקה וחש מועקה טרם האירוע, אולם הדבר לא הגיע עד כדי שלילת יכולתו להבין את מעשיו.

תביעת הפיצויים של המנוח נדחתה לפיכך מכל וכל על בסיס הקביעה שפגיעותיו מהרכבת נגרמו על ידו "במתכוון".