עובדות מחשידות

באחד מרחובות פתח תקווה מצויה חנות למוצרי בשר. בעל החנות ביטח אותה אצל חתמי לוידס בלונדון באמצעות סוכנות הביטוח הישראלית מזרח.

בלילה שלפני ערב חג הפסח הקפיד בעל החנות להקדים וללכת לישון כדי לצבור כוח ליום העמוס שלמחרת.

בשעה שלוש לפנות בוקר נחרד משנתו להודעה שהגיעה אליו בדבר שריפת החנות.

משהגיע בעל החנות לחנותו, העיר אחד הצופים המזדמנים את תשומת ליבו לכתובת בצבע שחור שהייתה רשומה על קיר החנות השרופה "חזיר שבאס", רמז אפשרי לזהות המציתים.

בעל החנות פנה למבטחיו אולם אלה דחו את דרישתו לתגמולי ביטוח בטענה שידו הייתה בהצתה.

חילוקי הדעות הובאו בפני השופט ד"ר גבריאל קלינג בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

השופט קלינג סרב לקבל כראיה את בדיקות הפוליגרף שנערכו לבעל החנות במשטרה ובמכון אזרחי נוסף.

השופט הסתמך על פסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי הכשרת בדיקת פוליגרף כראיה במשפט מותנית בהסכמתם המוקדמת של הצדדים וכן בתוכן הסכמתם.

במקרה זה הסכים אמנם בעל החנות להיבדק בפוליגרף אך לא נתן מעולם את הסכמתו לכך שהבדיקה תוגש כראיה במשפט.

כעת פנה השופט לדון בשאר הראיות הנסיבתיות שהובאו בפניו מטעם חתמי לוידס.

בעקר נאחזו החתמים בכך שקודם לשריפה הוציא בעל החנות מהעסק את מכלי הגז ואת מלאי הסיגריות שלו. לטענתם בכך התכונן בעל החנות לקראת ההצתה ועשה למזעור הנזק ולתיחומו.

השופט דחה טענה זו מכל וכל. לגבי מכלי הגז, הוכח כי אלה הוצאו בעקבות צו מנהלי של הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה, כך שסילוקם לא בא כחלק מההכנות להצתה.

לגבי מלאי הסיגריות הקשה השופט בעוקצנות: "לא ירדתי לסוף דעתם של החתמים. מה טעם להציל דווקא את הסיגריות ששווין מועט ולא את יתר המלאי שעלה באש? על פי הגיונם של החתמים, ראוי היה שבעל החנות, ירוקן את עסקו מהמלאי שבו, ויצית את העסק כשהוא ריק".

השופט גם דחה את הטענה כי בעל החנות היה במצב כלכלי גרוע. עצם קיומם של חובות אינו מצביע על מצב כלכלי גרוע. דרכם של עסקים להיעזר באשראי, קובע השופט. כל עוד העסק עומד בהתחייבויותיו אין לדבר על היותו נתון בקשיים. יתירה מזו, בעל החנות שיקם את עסקו לאחר השריפה וקשה לרדת לעמקו של הגיון בדבר השקעת כספים לשיקומו של עסק כושל.

ד"ר קלינג מדגיש כי בבית המשפט העליון הוכרעה סוגיית נטל השכנוע בדבר הוכחת טענת ביום. השופטים נחלקו אמנם בדעותיהם לגבי השאלה מהו נטל השכנוע במקרה של פריצה או גניבה. אולם על הכל היה מקובל כי במקרה של שריפה די לו למבוטח כי יוכיח את ארוע השריפה ואם טוען המבטח כי האש הוצתה על ידי המבוטח עליו, על המבטח, נטל השכנוע.

בענייננו, קובע השופט, הצליחו חתמי לוידס להעלות לכל היותר "עובדות מחשידות".

אין בכך כדי להוות ראיה להצתת העסק על ידי התובע.

לפיכך חייב השופט קלינג את חתמי לוידס בתשלום נזקיו של בעל החנות ואולם סירב להוסיף עליהם פיצויים עבור סבל ועוגמת נפש.

"לא יעלה על הדעת" - סיים השופט - "כי כל נושה שחובו לא נפרע במועד יצרף לתביעתו גם דרישה לפיצוי על עגמת נפש".