השותף התמים

תיק זה מעלה סוגיה שמעולם לא נדונה במשפט הבטוח הישראלי.

מדובר בגורל זכויותיו של מבוטח תמים אשר שותפו לפוליסה הצית את הנכס המבוטח.

מועדון "ספייס" בנתניה הוצת ושתי ערכאות קבעו כי בעלי המועדון שהיו מבוטחים בחברת אריה היו מעורבים בהצתה. התוצאה היא שיש לפטור את חברת אריה מתשלום תגמולי הבטוח.

כאן העלתה המבוטחת אורית וייסנר, את הטענה, כי אין להחיל עליה את דינו של בעלה, מאיר וייסנר, הוא המבוטח השני בפוליסה. היא עצמה - כך לגירסתה - צד תמים. לה לא היו לא יד ולא חלק בהצתה.

נושא זה מרבה להעסיק את בתי המשפט בארצות הברית בעיקר כשמדובר במבוטחים שהם בני זוג ואחד מהם מצית במתכוון את בית המגורים המשותף.

התוצאה ממנה חוששים השופטים שם ושאותה הם מבקשים למנוע היא, שתשלום תגמולי ביטוח לשותף התמים יעשיר בעקיפין גם את שותפו שגרם במתכוון למקרה הבטוח. לפיכך תביעות השותף התמים נדחות בדרך כלל כדי שלא יימצא חוטא נשכר.

גם על פי החוק בישראל, קובעת שופטת בית המשפט העליון, שושנה נתניהו, זכאית חברת הבטוח לכך שאף אחד מהמבוטחים לא יגרום למקרה הבטוח במתכוון ולא ירמה אותה.

ההגיון העסקי מחייב שהחובה לא לרמות את חברת הבטוח תהיה משותפת לכל המבוטחים ביחד. גם שיקולי מדיניות של תקנת הצבור, שלא לעודד קנוניות בין מבוטחים, הקשות מטבען לגילוי ולהוכחה מביאים לאותה מסקנה.

קיימת לפיכך חזקה כי הפרתו של החיוב שלא לרמות על ידי המבוטח האחד פוטרת את המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח גם למבוטח השני.

חזקה זו מוסיף השופט אליעזר גולדברג, המחזק את דעתה של השופטת נתניהו, קיימת כאשר השותפים לפוליסה הם בעלי אינטרס זהה בנכס כגון בעלים במשותף או בעל ואשה שאז שותפים הם לטוב ולרע ואין השותף התמים זכאי לכל פיצוי.

שונה המצב כאשר מדובר בשותפים שהם בעלי אינטרס שונה כגון משכיר ושוכר.

במקרה כזה ניתן לראות כאילו קיימות שתי פוליסות שונות, המכסות כל אחת אינטרס אחר. כאן אין המשכיר התמים צריך להפגע ממעשהו הזדוני של השוכר.

תמימותה של אורית וייסנר לא עמדה לה ביום הדין ותביעתה נדחתה לפיכך יחד עם זו של בעלה.