האשה האחרת

גיבורת סרטו של וודי אלן גילתה את בגידת בעלה באקראי. אך האישה האחרת לא עוררה אצלה קנאה אלא מודעות עצמית ופתח לחיים חדשים.

במשפחת ויצמן מקרית חיים התפתחו הענינים והסתיימו בצורה שונה.

אסתר ויצמן חשדה מזה זמן כי לבעלה, אברהם, יחסים עם אשה אחרת.

יום גשום אחד הגיעה עם אופניה למקום בו חנה הטנדר של בעלה. זה האחרון השתתף אותה עת בהופעה כנגן.

אסתר חשדה כי בתום ההופעה עומד בעלה לאסוף את האשה האחרת ולנסוע עמה לבילוי בנהריה.אסתר הסתתרה בתא המטען של המכונית.

הצפיה לא התמשכה זמן רב. הבעל הופיע, התניע את הטנדר ולא הבחין בנעשה בתא המטען.

משהגיע הטנדר לקרית ביאליק עלתה עליו אשה בשם לילי והתישבה במושב ליד הנהג.

אסתר החלה להקים צעקות. לילי עזבה את הטנדר ובין בני הזוג שנותרו לבד גאה המתח. הבעל החליט לשוב על עקבותיו ולחזור עם אשתו לביתם בקרית חיים. סמוך לקולנוע ספיר, המצוי בין שתי הקריות, הבחין לפתע שתא המטען מאחור ריק. הוא עצר את הרכב, יצא החוצה ומצא את אשתו שרועה על הכביש בקרבת הרכב.

אסתר הוחשה לבית החולים רמב"ם. שם אובחנה פגיעה במוחה ונקבע כי היא סובלת מאמנסיה עם נכות של 72 אחוז לצמיתות.

מבטחת הרכב, חברת הביטוח אררט, סירבה לפות את ויצמן על נזקיה. לטענתה קפצה אסתר מהרכב בכוונה לגרום לתאונת דרכים ולהזיק לעצמה. נסיבות אלה שוללות מהנפגע את הזכאות לפיצויים.

המחלוקת התבררה בפני השופט חנוך אריאל בבית המשפט המחוזי בחיפה.

אסתר עצמה לא זכרה כיצד נפלה מהטנדר. השופט קבע כי מבין כל האפשרויות נראית לו סבירה ביותר האפשרות לפיה היא החליטה לנתק מגע מבעלה תוך כדי נסיעה לאחר שגילתה את בעלה "על חם" כלשונה.

אולי ביקשה להמנע ממצב מביך ביותר בו יגיעו השניים הביתה ויתיצבו פנים אל פנים מול גילוי הבגידה.

מכל מקום, קובע השופט אריאל, ירידה או קפיצה רשלנית מרכב למטרה זו או אחרת, אינה שוללת את הפיצויים המגיעים לאדם אשר נפגע בקפיצה זו.

אין לצאת מתוך הנחה מראש, כי אדם היורד מרכב בקפיצה, מתכוון להתאבד או לגרום לעצמו נזק. ברוב המקרים, ירידה או קפיצה כזו, באים מתוך רשלנות, מסיבה כלשהי, בין שאצה הדרך לאותו אדם, בין שהוא רוצה לנתק את עצמו מהרכב או ממי שנמצא בתוכו, תוך תקווה ובטחון כי הוא לא יפגע ויצא בשלום מקפיצה זו. יתכן שהוא מודע לכך כי הדבר מסוכן והוא עלול להפגע, אך הוא בוודאי אינו רוצה בתוצאה זו.

במקרה זה, מסיים השופט, אין מקום להנחה כי ויצמן רצתה לגרום לתאונה ולגרום לעצמה נזק. כל רצונה היה להנתק מבעלה. היא זכאית לפיכך לפיצויים על מלוא נזקה מחברת אררט.