גורלה של ריבית

הערת אגב שנאמרה בבית המשפט העליון עוררה סערה בשוק הביטוח הישראלי.

בקרות מקרה בטוח חייב המבוטח למסור הודעה מיידית על המקרה למבטחו. אולם את התביעה המפורטת לקבלת תגמולי ביטוח רשאי המבוטח להגיש למבטח במועד המתאים למבוטח לפי שיקול דעתו (בכפוף לתקופת ההתיישנות של שלוש שנים) .

אלא שכאן על המבוטח לקחת בחשבון את הוראות חוק חוזה הבטוח הקובעת כי "על תגמולי ביטוח יתווספו הפרשי הצמדה מיום קרות מקרה הבטוח וריבית בשיעור של 4% לשנה מתום 30 ימים מיום מסירת התביעה".

בכך נשמר איזון מסוים. איחור במסירת התביעה אינו פוגע במבוטח. את תגמולי הבטוח יקבל עם הצמדה מלאה מיום קרות מקרה הבטוח. איחור זה גם אינו מקשה על המבטח שכן בתקופה זו שבין קרות מקרה הבטוח ועד 30 יום לאחר מסירה התביעה אין הוא נאלץ לשאת בתשלומי ריבית.

איזון עדין זה נפגע לכאורה בפסק דין שניתן לאחרונה בתביעה שהתבררה בבית המשפט העליון בין מכבסת שלג החרמון לבין חברת הבטוח סלע.

למכבסה ארע נזק והיא הגישה את תביעתה לחברת הבטוח באיחור ניכר של מספר שנים.

למרות זאת תבעה המכבסה הפרשי הצמדה וגם ריבית מקרות מקרה הבטוח עצמו.

השופטת טובה שטרסברג-כהן קבעה כי ככלל יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית מיום הווצר החוב ולא ממועד מאוחר יותר. כך, לגירסתה, מובטח שהחוב יוחזר במלואו בערכו הריאלי והנושה יעמוד באותו מצב בו עמד אילו הוחזר החוב ביום פרעונו. הריבית, מוסיפה השופטת, מפצה את הנושה על אי שימוש בכסף שהיה צריך להיות בידיו והיה בידי אחר. רק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות יפסוק בית המשפט הפרשי הצמדה וריבית ממועד מאוחר יותר מהמועד בו נולדה עילת התובענה.

כלל זה יש להחיל גם לגבי תגמולי הבטוח, הוסיפה השופטת וקבעה. את אלה יש להצמיד ליום קרות מקרה הבטוח ולהעניק ריבית בגין התקופה שחלפה עד התשלום בפועל.