אשת הסוכן והמזכירה

כמו נשות סוכנים רבות, מסייעת גם יפה בלובר בסוכנות הביטוח של בעלה. היא ממלאת בעסק העצמאי תפקיד של פקידה ואינה מקבלת משכורת.

מצב דברים זה משאיר אותה חשופה לסיכונים ללא כסוי בבטוח הלאומי.

לכן דרשה בלובר כי חלק מהכנסת עסקי הביטוח של הסוכנות ייזקף על שמה וכי הביטוח הלאומי יכיר בה כ"עובדת עצמאית" העוזרת לבעלה.

בכך צומח יתרון נוסף. אותה כמות כספים שהופרשה קודם לכם והניבה זכויות לבעלה בלבד תקנה כעת זכויות לשניים, לבעל ולאשה.

המוסד לבטוח לאומי סירב לדרישה זו. רק בעל רשיון סוכן ביטוח רשאי לקבל עמלות מעסקי ביטוח. לכן אין בלובר - כך לטענת המוסד - זכאית שיירשמו על שמה הכנסות מביטוח. זאת ועוד, העסוק של בלובר בסוכנות הביטוח אינו מהווה כלל וכלל משלח יד. לכן גם מסיבה זו אין להכיר בה כעובדת עצמאית.

המחלוקת הגיעה אל בית הדין הארצי לעבודה.

הנשיא מנחם גולדברג קבע כי אין זה סביר לתת פרשנות מצומצמת למושג "משלח יד". לפי פרשנותו של המוסד, יש לומר שהעסק בו מדובר הוא עסק של ביטוח, ואם אין לבלובר הכשרה להיות סוכנת ביטוח דווקא, הרי שאין היא מפעילה את כישוריה במתן השרות לעסק ולכן אין לה "משלח יד".

ואולם, לדעת השופט, בלובר עוסקת במתן שירותי מזכירות, בענף הביטוח. לכך יש לה הכשרה. כיוון שבמשרד הביטוח יש שני סוגי עיסוקים - עשיית פוליסות ביטוח ותפקידי מזכירות כלליים, יש גם שני "משלחי יד" - סוכן ביטוח ומזכירה.

גם את הטענה בדבר האסור לקבל הכנסות מביטוח ללא רשיון סוכן דחה השופט גולדברג.

חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, הקובע איסור זה, עוסק במצב שונה לחלוטין - מצב בו מתווך אדם בין חברת ביטוח ללקוח ומקבל על כך דמי עמלת מסוכן ביטוח. קשה לומר במקרה זה כי בלובר מתווכת וכי הכנסתה נובעת מתיווך.

בלובר עובדת בעסק הביטוח של בעלה, כ"עובדת עצמאית" שאינה סוכנת ביטוח ועל כן היא חולקת בהכנסות העסק עם בעלה. די בכך שלבעלה של בלובר, שהוא בעל עסק הביטוח יש רשיון לעסוק בביטוח ואין צורך שגם לאשה יהא רשיון משלה.

התוצאה הסופית של הדיון היתה שיפה בלובר נהנית מהיום ואילך מזכויות מלאות במוסד לביטוח לאומי יחד עם ולצד בעלה הסוכן.