עצימת עיניים של מבטח

סוכן הביטוח גדעון קפלן גיבש עם אנשי קיבוץ גבעת השלושה ועם חברת הביטוח מגדל הצעה להסדר ביטוח חיים לחברי הקיבוץ.

בהיותו בחו"ל פנו אנשי קיבוץ גבעת השלושה באמצעות מירה אדיב אל חברת מגדל וקשרו את העסקה. מגדל זיכתה את אדיב בעמלת הסוכן.

כאשר חזר קפלן ארצה ונוכח לדעת כי עסקת הביטוח אותה הגה נחתמה מאחורי גבו, הגיש תביעה כנגד מגדל וכנגד הקיבוץ לתשלום עמלת הסוכן.

בדיון טענה חברת מגדל כי הקיבוץ כלקוח הינו "ריבון" בכל הקשור לקביעת זהותו של סוכנו.

אשר על כן, היתה מגדל מנועה מלהתערב בהחלטת הקיבוץ "לאמץ" את אדיב כסוכנת של עסקת הביטוח שנחתמה בין הצדדים.

עמלת הסוכן, הוסיפה מגדל, משתלמת מתוך הפרמיה שמשלם המבוטח; ועל כן - נתונה למבוטח זכות מוחלטת לקבוע למי תשתלם העמלה.

בית המשפט העליון מפי השופט יעקב קדמי קבע כי עמדה זו אינה מקובלת עליו.

מחוייבותה של מגדל על פי ההסכם האישי שהיה לה עם קפלן, כפופה לחובת תום הלב בביצוע ההסכם.

על חברת מגדל היה ליתן לחובה זו עדיפות על פי חובתה ה"עסקית" לכבד את בחירת הלקוח מי יהיה סוכן הביטוח שייצג אותו ויזכה בעמלה.

חובת תום הלב אינה מתירה לחברת ביטוח "לעצום את עיניה" בפני התנהגות נלוזה של לקוח, המבקש לעשוק את סוכנה ולשלול ממנו את פירות עבודתו כשלוח שלה; וזאת - גם אם התוצאה תהיה אובדן העסקה, או תשלום כפל עמלה.

קפלן זכאי מכוח ההסכם האישי להגנה על זכותו לקבלת עמלת ביטוח מצידה של חברת מגדל.

במקרה דנן, קבע השופט קדמי, עצמה מגדל את עיניה ובלהיטותה להשלמת חוזה הביטוח עם הקיבוץ זנחה את מחויבותה כלפי שלוחה - קפלן.

לפיכך חוייבה מגדל יחד עם הקיבוץ לשלם לקפלן את העמלה המתחייבת מתוך עסקת הביטוח, אף על פי שזו נקשרה סופית באמצעות אדם אחר.