Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

כך עובדת השיטה: איך עושים תספורת למבוטחים?

1983-2012©חיים קליר ושות'

כך עובדת השיטה: איך עושים תספורות למבוטחים

המכונית של אודליה אביטן נפגעה בתאונת דרכים. אביטן נלחצה, אולם מיד לאחר מכן נזכרה בנירו לוי "גיסנו".

7 חודשים קודם לתאונה, שמעה אותו ברדיו דוחק במאזינים להתקשר לשירביט ולעשות שם ביטוח. כמה טוב ששמעתי בקולו, אמרה אביטן לעצמה.

אביטן דיווחה על התאונה לשירביט. סוכן הביטוח של שירביט הרגיע אותה. "אל תדאגי, בשביל מצבים כאלה אנחנו כאן. יש לנו מוסך הסדר. תכניסי אליו את הרכב. תתקני אותו. תשלמי למוסך. אחר כך תבואי אלי עם הקבלה ותקבלי את הכסף בחזרה".

איזה שירות, התפעלה אביטן ופעלה על פי מצוות הסוכן. הרכב תוקן. אביטן שילמה את מחיר התיקון למוסך. את הקבלה העבירה לשירביט.

זמן מה לאחר מכן, הגיע בדואר מכתב משירביט.

אביטן פתחה אותו בהתרגשות. אולם לתדהמתה מצאה בו המחאה עם פחות מ- 20% מהסכום ששולם על ידה למוסך ההסדר של שירביט.

איך דבר שכזה קורה, יקשה הקורא. הרי אביטן פעלה בדיוק על פי מצוות הסוכן של שירביט.

התשובה פשוטה: מישהו בשירביט החליט לשחק במגרש של הגדולים.

לא רק לתשובה הטייקון מותר לעשות תספורות. גם יגאל רב נוף, בעל השליטה בשירביט, רוצה להיות תשובה. גם הוא רוצה לעשות תספורות.

איך עושים תספורות למבוטחים? לא משלמים. כך סתם. נקודה. למבוטח אין ברירה אלא לפנות לבתי המשפט. אולם לרבים אין כוח ואין משאבים. הנושרים בדרך, הם רווח נקי של חברת הביטוח.

ומה יקרה אם המבוטח יפנה לבית המשפט, יקשה הקורא הנבון, הרי אי אפשר לבוא בפני שופט ולומר כך סתם, אני לא רוצה לשלם. בפני שופט חייבים לנמק מדוע לא משלמים.

אז זהו, שזה לא נכון. גם שם שיטת "תוכיח שאין לך אחות" עובדת. מיד נראה.

אביטן לא הייתה מהמבוטחים המרימים ידיים. היא פנתה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה.

מדוע אינכם משלמים את כל מה שמגיע לה, שאלה השופטת גלית ציגלר את נציגי שירביט.

אנחנו מתבססים על סעיף 7 לחוק חוזה הביטוח, ענו נציגי שירביט. לפי סעיף זה המבוטח חייב לגלות לנו את עברו הביטוח.

השופטת עיינה בסעיף 7 וראתה כי אכן זה מה שכתוב בסעיף. לכאורה, אמרה השופטת לאביטן, הם צודקים. היית צריכה לגלות להם את עברך הביטוחי.

הם לא שאלו אותי אם יש לי עבר ביטוחי, ענתה אביטן.

את רואה, אמרו נציגי שירביט לשופטת, היא בעצם מודה שהיא לא גילתה את עברה הביטוחי. צריך לדחות את התביעה.

אבל אין לי בכלל עבר ביטוחי, מיהרה אביטן להבהיר. זה רכבי הראשון. לפני הרכב הזה לא היה לי בכלל רכב.

יכול להיות שקודם לא היה לה רכב, התעקשו נציגי שירביט, אבל אולי היה לה עבר ביטוחי עם הרכב הזה.

לא היה לי שום עבר עם הרכב הזה, העידה אביטן. איך שקניתי אותו התקשרתי אליכם ועשיתי את הביטוח.

התנהגותה של חברת הביטוח קוממה את השופטת: "שירביט מנסה להיתלות בהוראות החוק, מבלי שתטרח להוכיח כי הן חלות בעניינה של אביטן".

השופטת הגיעה למסקנה כי שירביט דחתה את תביעתה של אביטן "כלאחר יד וללא שבחנה את הדברים כהווייתם. המבוטחת התקשרה עם שירביט בתום לב, מילאה את חלקה בהתקשרות ושילמה את פרמיות הביטוח. היא לא נשאלה על עברה הביטוחי ובפועל היא גם לא הסתירה דבר, מאחר וכפשוטו אין לה כל עבר ביטוחי. מדובר ברכב הראשון אשר היא מבטחת".

"מעבר לכך", מוסיפה השופטת, "לא נראה שחיסרון המידע בדבר עבר ביטוחי היה משפיע באופן כלשהו על האופן בו התנהלו הדברים". אילו נציגי שירביט היו קוראים את סעיף 8 לחוק חוזה הביטוח, היו מגלים כי כאשר אין רלבנטיות לעובדה שלא גולתה, חברת הביטוח חייבת בתשלום מלא.

בסופו של יום, אביטן קיבלה אמנם את כל המגיע לה, אבל גם לשירביט היה כדאי לדחות, כך סתם, את התביעה. היא שילמה אך ורק 1,000 שקל הוצאות הכוללות את האגרה ששילמה אביטן עבור פתיחת התיק בבית המשפט.

זו אם כן השיטה למי שרוצה לעשות תספורת למבוטחיו בחסות בית המשפט: בחרו סעיף חוק. תטענו כך סתם שהמבוטח הפר אותו. שהמבוטח יוכיח שאין לו אחות. לכל היותר, תשלמו 1,000 שקל הוצאות. בינתיים יהיו רבים מהמבוטחים שיתייאשו, יוותרו או יתפשרו. הרווח מהמבוטחים המיואשים עולה אלפי מונים על אותם 1,000 שקל עלובים שחברת הביטוח תשלום למבוטח המתעקש.