Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

ביטוח למחסן נייד

יאיר שלום, הוא סוחר וטכנאי השקייה. שלום עובר בין לקוחותיו באמצעות טנדר שבבעלותו. באחד הימים הרכב נפרץ וציוד ההשקיה נגנב.

הטנדר היה מבוטח בחברת הביטוח כלל בפוליסת ביטוח "סחורות בהעברה". חברת כלל דחתה את תביעתו של שלום לתגמולי ביטוח.

כלל התבססה על הגדרת מקרה הביטוח שבפוליסה וטענה כי הפוליסה מכסה אך ורק "הובלה ישירה של רכוש המבוטח ליעדו".

במקרה זה, גרסה כלל, אין מדובר בהובלת סחורה, אלא בציוד השקיה שנותר כמעט דרך קבע ברכב. רק לעתים הוא מוחלף בציוד אחר.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ונדונה בפני הרכב השופטים ד"ר דרורה פלפל, אסתר קובו ויורם גלין.

השופטת פלפל קבעה כי עצם רכישת הפוליסה מלמדת על כך ששלום העביר לסוכן את מרבית המידע על עיסוקו.

לפיכך הפוליסה שרכש הסוכן עבור מבוטחו בחברת כלל היתה אמורה לבטח את עסקו של שלום ומוצריו. "אחרת מדוע יטריח אדם את עצמו, ואת סוכן הביטוח כדי לרכוש מוצר שאין לו חפץ בו ושאינו מספק את צרכיו?"

תפקידו של סוכן הביטוח - קובעת השופטת - הוא ל"תפור" את הפוליסה לעסק המבוטח.

זו גם חובת האמון שמוטלת עליו כלפי המבוטח. "האדם הקטן עוזב את משרדו של סוכן הביטוח, בהנחה שעסקו נהנה מכסוי ביטוחי. ברוח זו יש לקרוא את הפוליסה".

דעה זו של ד"ר פלפל לא היתה מקובלת על חבריה האחרים להרכב.

אכן - קובעת השופטת קובו - פרשנות חוזה ביטוח יש לעשות על פי כוונת הצדדים. אך במקרה זה, לא הוכח כי אכן המבוטח פנה לסוכן ותיאר בפניו את סוג עסקו. למעשה אין לבית המשפט כל מידע על מה שהיה בין הסוכן ללקוחו. בנסיבות אלה אין בפני בית המשפט אלא לשון הפוליסה בלבד. לשון זו ברורה: אין אפשרות לקבוע כי מטען קבוע ברכב נחשב כ"סחורה בהעברה".

השופט גלין הצטרף למסקנתה של השופטת קובו. לגירסתו - פוליסת "סחורות בהעברה" מדברת בלשון ברורה וחד משמעית. היא חלה על העברה ישירה של סחורה מנקודת מוצא מוגדרת מראש ליעד מוגדר מראש.

רכבו של שלום, מבהיר השופט, שימש למעשה מחסן נייד, ולא חנות ניידת כפי ששלום מנסה לטעון. עיקר ייעודו של הרכב היה להסעת ציוד לצורך מתן שירות ללקוחות.

מכירותו המזדמנת של ציוד זה נעשתה בגדר הטפל לאותו עיקר.

לפיכך החליט בית המשפט ברוב דעות כי תביעתו של שלום אינה מכוסה על פי הפוליסה.