תיקרת החבות

צאדק גאנם נהג במשאיתו מדגם אינטרנשיונל מגבעת זאב לירושלים. בתוך הכפר בית נבאללה אבד את השליטה בהגה. המשאית סטתה מן הכביש והתנגשה בבית שעמד לצד הדרך.

למשאית נגרם נזק מוחלט. גאנם פנה אל מבטחת הרכב, חברת הביטוח צור שמיר, בדרישה כי ישולם לו הסך של 90,000 דולר הנקוב בפוליסה כסכום הבטוח. צור שמיר נאותה לשלם 60,000 דולר בלבד.

חברת צור שמיר טענה כי הסכום הנקוב בפוליסה משקף את תקרת חבותה ובכל מקרה אם הנזק הממשי נופל מתקרת החבות אין היא, צור-שמיר, חייבת אלא בפיצוי עבור הנזק הממשי.

אמנם הרכב נרכש על ידי גאנם ב- 90,000 דולר אך לגירסת שמאיה של צור שמיר במהלך השנה שחלפה עברה המשאית תאונה נוספת וערכה ירד מאז הרכישה ל- 60,000 דולר.

חילוקי הדעות נדונו בפני השופט הילה גרסטל בבית משפט השלום בתל אביב.

דיני הביטוח עושים הבחנה בין פוליסה בה שעור שיפוי קבוע מראש לבין פוליסה בה שעור השיפוי תלוי בנזק הממשי שנגרם. בפוליסה מהסוג השני סכום הבטוח מהווה אמנם את תקרת החבות של חברת הבטוח.

אולם כאשר חברת הבטוח קובעת בפוליסה סכום בטוח וגובה פרמיות בהתאם לסכום זה, קמה חזקה שסכום הבטוח משקף את ערכו הממשי והנכון של הנכס לאותו מועד ולא רק את תקרת החבות.

הנטל לשכנע כי שווי הנכס שונה מזה שננקב בפוליסה מוטל על כתפי חברת הבטוח. היא זו החייבת להוכיח כי בעת האובדן המוחלט נמוך שווי הנכס המבוטח מסכום הבטוח וכי הפחתה זו ארעה במהלך תקופת הבטוח.

המדיניות השיפוטית הראויה היא לא להתיר לחברות הבטוח לפתוח דיון שתכליתו להראות כי שווי הנכס בעת שנעשה הבטוח, לא היה כפי שננקב בפוליסה. מצד שני אין חברת הבטוח מנועה מלהביא ראיות בדבר ירידת ערך הנכס מיום עריכת הפוליסה ועד למקרה הבטוח.

ירידה כזו יכולה לנבוע מגורמים שונים כגון בלאי ותאונות שארעו לאחר יום הבטוח וקרמו לארוע הבטוח בו מדובר.

על פי עקרונות אלה שנקבעו בבית המשפט העליון, קובעת השופטת גרסטל, כי הפוליסה של צור שמיר הינה פוליסה ללא הערכה מראש. לפיכך, חייבת צור שמיר בתשלום עבור הנזק הממשי בלבד שנגרם למבוטחה. אך היא נתפסת בשווי הנכס כפי שנקבע על ידי סוכנה ונרשם בפוליסה כסכום ביטוח.

צור שמיר אינה רשאית לסתור שווי זה ליום קביעתו. מצד שני היא רשאית להוכיח כי לאחר קביעתו חלו שינויים המצדיקים תשלום סכום הנמוך ממנו.

גאנם לא הביא כל ראיה לשווי המשאית ביום התאונה. הוא התבסס אך ורק על מחיר הרכישה.

אין צורך במומחיות - קובעת גרסטל - על מנת לדעת שמחירו של רכב חדש אינו זהה למחירו של אותו רכב כעבור מספר חודשי שימוש. במיוחד כשמדובר ברכב שעבר בתקופה זו תאונה.

מעבר לזה קיימת עדות שמאיה של צור שמיר לגבי ערך הרכב ביום התאונה הנדונה אשר השופטת לא מצאה בה כל פגם.

צור שמיר עמדה אם כן בנטל המוטל עליה להראות ששווי הרכב השתנה ותביעת גאנם לתשלום ההפרש עד למלוא סכום הבטוח נדחתה.