סכום ביטוח כאמת מידה

באחד הלילות ארעה פריצה לבית עסקם של ניסן יאיר וחיים רז.

מן המקום נגנבה מערכת שכללה מחשב, מדפסת ותוכנה.

המערכת בוטחה בחברת הבטוח שמיר כאשר בפוליסה נרשם כי סכום הבטוח הוא 7,300 דולר.

בין הצדדים התעוררו חילוקי דעות שונים אשר נדונו הן בבית משפט השלום בבת-ים והן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

בשתי הערכאות נקבע כי שמיר חייבת בתשלום תגמולי ביטוח על פי הפוליסה. נותרה מחלוקת אחת בלבד אשר הגיעה עד בית המשפט העליון.

לטענת חברת הבטוח שמיר סכום הבטוח הנקוב בפוליסה אינו משקף את המגיע למבוטחים אלא היה עליהם להביא הוכחות על שווי המערכת בעת הפריצה לעסקם. משלא עשו כן לא הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לחישוב הפיצוי ההולם. לכן יש לדחות את התביעה.

נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, קובע כי קיימת חזקה לפיה סכום הביטוח בפוליסה משקף את ערכו הממשי של הנכס המבוטח בעת כריתת חוזה הבטוח. הרי על פיו גובה חברת הבטוח את פרמית הבטוח.

המדיניות השיפוטית הראויה היא לא להתיר לחברות הבטוח לפתוח דיון שתכליתו להראות כי שווי הנכס בעת שנעשה הבטוח לא היה כפי שנקוב בפוליסה.

אכן העקרון הכללי בדיני ביטוח, מוסיף השופט שמגר, הוא כי שיעורם של תגמולי הבטוח במקרה אובדן מוחלט הינו שווי הנכס כפי שהוא בעת קרות מקרה הבטוח. יחד עם זאת אין עקרון זה קובע על מי מוטל הנטל להראות מה היה שווי הנכס בעת מקרה הבטוח.

נטל זה מוטל על חברת הבטוח. עליה להראות, אם היא אכן סבורה כך, כי ערכו של הנכס המבוטח פחת במהלך התקופה שבין חתימת הפוליסה לבין קרות מקרה הבטוח ולהוכיח את השעור המדוייק של ירידת הערך. אם אין בידי חברת הבטוח להרים את הנטל האמור, אמת המידה היחידה לשווי הנכס המבוטח הינה סכום הבטוח הרשום בפוליסה.

חברת שמיר, קובע הנשיא שמגר, לא עמדה בנטל להראות כי ערך המערכת פחת במהלך תקופת הבטוח אל מתחת לסך של 7,300 דולר. אכן מטעם החברה הובאו עדויות אך אלה התייחסו לערכה של המערכת המבוטחת בעת הדיון, דהיינו מעל שנה אחרי קרות ארוע הבטוח. אין בעדויות אלה כדי לשקף את שווי המערכת בעת מקרה בטוח שהוא בלבד הקריטריון הרלבנטי.

השופט שמגר מדגיש כי פסק דינו אינו הופך את הפוליסות בהן נקוב סכום ביטוח לפוליסות עם שעור שיפוי מוסכם מראש בהן לא ניתן כלל לפתוח דיון על גובה הנזק. עדיין רשאית חברת הביטוח להביא ראיות לפיהן ירד ערך הנכס מאז נחתמה הפוליסה.

מבטחת שתעמוד בנטל זה, תקטין את חבותה אל מתחת לסכום הבטוח עד למידת הנזק הממשי.

חברת שמיר צדקה אם כן בעמדתה העקרונית כי היא היתה זכאית להביא ראיות להקטנת חבותה, אך הפסידה כאשר לא הצליחה לעמוד בנטל זה.