Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

טעות בהבנת מושכלות יסוד בביטוח

1983-2012©חיים קליר ושות'

בין שני גופים, חברת חופית ושותפות מולרם, סוכמה עסקה של הספקת מכונת יציקה.

לימים נתגלו חמישה שברים במכונת היציקה.

חופית הגישה תביעה נגד מולרם עבור הנזקים שנגרמו לה. בכללם גם אובדן רווחים.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר דרורה פלפל, מצאה כי בתכנון מכונת היציקה נפל כשל.

השופטת חייבה את מולרם לפצות את חופית. בתוך הפיצויים נכללו גם 160,000 דולר עבור אובדן רווחים.

מולרם הייתה מבוטחת בפוליסת ביטוח אחריות המוצר בחברת הביטוח עילית.

מולרם דרשה, באמצעות הודעה לצד שלישי, כי עילית תשפה אותה עבור הפיצויים אותם חויבה מולרם לשלם לחופית.

ההודעה לצד שלישי שהגישה מולרם נגד עילית נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

מולרם הגישה ערעור לבית המשפט העליון. בדין ישבו המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופטים אליקים רובינשטיין וניל הנדל.

חלקו האחד של הערעור עסק בחריג שהיה רשום בפוליסה לביטוח אחריות המוצר.

לפי החריג, אין כיסוי "בעד נזק כלשהו למוצרים ו/או עלות תיקונם".

בית המשפט המחוזי קבע כי החריג אינו מכסה נזק למכונה עצמה אלא רק נזק לגוף או לרכוש אחר.

אבל החריג רשום בפוליסה הבסיסית, טענו נציגי מולרם ואילו אנחנו רכשנו הרחבה מיוחדת לפוליסה. ההרחבה מכסה את "חבותו החוקית של המבוטח בגין נזק עקב ליקוי בתכנון המוצרים על ידי המבוטח". בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת חברת הביטוח עילית וקבע כי גם ההרחבה כפופה לחריג בפוליסה הבסיסית, לפיו אין כיסוי לנזק למוצר עצמו.

השופט ניל הנדל, אליו הצטרפו השופטים ריבלין ורובינשטיין, הבחין בכשל שבעמדת עילית לפיה הכיסוי על פי ההרחבה לפוליסה נשלל על פי תנאי הפוליסה הבסיסיים. אם תנאי הפוליסה הבסיסיים שוללים מראש את ההרחבה לפוליסה - מה הועילו חכמים בתקנתם? תמה השופט הנדל. אם הסייג לפיו עילית לא תשפה את המבוטח בגין נזק למוצר עצמו גובר על ההרחבה, יוצא שההרחבה לא שינתה את מצבו של המבוטח. זוהי תוצאה שההיגיון רחוק ממנה, מבהיר השופט הנדל וקובע שעל עילית לשפות את מולרם מכוח ההרחבה לפוליסה בגין הנזק שנגרם למכונה בשל הכשל התכנוני העומד על סך של כ- 380,000 ש"ח.

חלקו השני של הערעור נגע לשחרור עילית משיפוי מולרם עבור חיובה לפצות את חופית בשל אובדן רווחים שנגרם לה עקב הנזק למכונה בסך העולה על 160,000$. בית המשפט המחוזי קבע כי הפוליסה אינה מכסה נזק תוצאתי כגון אובדן רווחים.

כאן לא צלח הערעור. השופט הנדל, מצא בפסיקה כלל לפיו נדרשת קביעה מפורשת בפוליסה על מנת שיהיה כיסוי לנזק תוצאתי. השופט הנדל הסתמך על שני פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון. האחד, בפרשת מוריאנו בו נדונה שאלת הכיסוי לירידת ערך מכוח פוליסת ביטוח מקיף לרכב. השני בפרשת שלום גרשון שעסק בפוליסה לציוד מכני הנדסי. בהיעדר הוראה מפורשת בפוליסה המכסה נזק תוצאתי, לומד השופט הנדל משני פסקי הדין, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

אם יורשה לנו ובכל הענווה, נראה כי השופט הנדל נתפס לטעות. שני פסקי הדין עליהם הסתמך השופט הנדל, עסקו בביטוחי רכוש. הם לא עסקו בביטוחי אחריות, כדוגמת הפוליסה לביטוח חבות המוצר שנדונה בפסק דינו של השופט הנדל.

בין ביטוח רכוש לביטוח אחריות קיים הבדל עצום בנקודה זו. למרבה הצער, השופט הנדל לא שם לב לנקודה זו. אפילו במובאה שהוא מביא מפסק הדין הקודם של בית המשפט העליון נאמר במפורש: "נזק תוצאתי אינו מכוסה על-ידי פוליסת ביטוח רכוש, אלא אם כן קובעת הפוליסה אחרת".

בפוליסו רכוש דיבר אפוא בית המשפט העליון בשני פסקי הדין עליהם הסתמך השופט הנדל ולא בפוליסת אחריות.

זהו מושכל יסוד בדיני ביטוח: פוליסת אחריות נועדה מעצם טיבה לכסות את המבוטח מפני אחריותו כלפי צד שלישי, הן בגין נזק ישיר והן בגין נזק עקיף כמו אובדן רווחים.

עומד על כך אפילו אחד מהמנהלים הבכירים בחברות הביטוח, מר יעקב קיהל, בספרו "ביטוח חבויות בישראל" בעמוד 14: "בביטוחי רכוש מתקיים הבדל ברור, ובדרך כלל חד משמעי, בין נזק ישיר ובין נזק תוצאתי...בדיני חבויות אין מתקיימת, בדרך כלל, הבחנה כזאת...לא המבטח הוא זה שרשאי להבחין בין נזקים כאלה ואחרים על פי הפוליסה והוא מבטח את מלוא הפיצויים שהושתו על המבוטח בגין נזקים – ישירים ותוצאתיים".

חבל שחברת הביטוח עילית טענה בניגוד למושגי יסוד בביטוח והביאה, לעניות לדעתנו, לשגגה בפסק דינו של בית המשפט העליון.

חברת מולרם הגישה בקשה לדיון נוסף בסוגיית הנזק התוצאתי. נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש דחתה את הבקשה.

21.3.2012 מסמך 937, נכתב על ידי עודד יחיאל