Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

ההתנדבות כמכשול לתחלוף

באחד הלילות נגנב מאתר הבניה של חברת חפציבה בשכונת גילה בירושלים טרקטור זחלי. הטרקטור היה מבוטח בחברת הביטוח כלל. במהלך בדיקת התביעה התעוררו ספיקות בשאלה אם המבוטח הקפיד על הפעלת האמצעים שנדרשו בפוליסה למניעת גניבות. אף על פי כן החליטה כלל לפצות את מבוטחה במלוא הנזק.

לאחר התשלום, הגישה חברת כלל תביעת "תחלוף" בלשון החוק, נגד גורמי הנזק (האחראים על אתר הבניה וחברת השמירה).

תביעה זו מבוססת על סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח הקובע כי מששילם המבטח תגמולי ביטוח למבוטח, עוברות אל המבטח זכויות התביעה כלפי האחראים לנזק.

אחת הטענות שהיו מועלות בעבר כדבר שבשגרה נגד מבטח בתביעה כזו, הייתה שהוא לא הקפיד כראוי בבדיקת תביעת המבוטח ושילם את תגמולי הביטוח בהתנדבות.

כאשר היה בית המשפט מקבל את טענת התשלום בהתנדבות, הייתה התוצאה אבסורדית. גורמי הנזק היו יוצאים פטורים בלא כלום: הניזוק עצמו לא יכול היה יותר לתבעם, שכן קיבל כבר את מלוא נזקו ממבטחו. גם את המבטח ששילם, היה בית המשפט מעניש על העובדה שהתנדב לפצות את המבוטח, וזה היה יוצא מבית המשפט בידיים ריקות.

כדי להתגבר על מעגל שוטים זה נאלצו חברות הביטוח ליצור מיני הסכמים פיקטיביים עם מבוטחים. כך לדוגמא היו החברות מעניקות למבוטח הלוואת גישור. התביעה נגד המזיקים היתה מוגשת באופן פורמלי בשם המבוטח עצמו אך היוזמה כולה היתה בידי המבטח. המזיקים לא היו יכולים לטעון כלפי המבוטח שקיבל את תגמולי הביטוח שהרי קיבל הלוואה בלבד; ואילו המבוטח היה מחזיר את ההלוואה רק מתוך כספי הזכייה במשפט.

בשלב מסוים שם בית המשפט העליון קץ לצורך להיזקק לפיקציה זו וקבע כי גם גוף המשלם בהתנדבות רשאי להגיש תביעה בריש גלי בשמו שלו.

אלא שכוחו של הרגל שהוא נמשך גם מעבר לתקופתו. כך היה גם במקרה תביעתה של כלל. זו נדחתה על ידי נשיא בית משפט השלום בירושלים השופט ד"ר בן זמרה (שבינתיים מונה לבית המשפט המחוזי), בין השאר מהטעם שחברת כלל שילמה את תגמולי הביטוח בהתנדבות.

בערעור שנדון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים נדחתה טענה זו פה אחד ע"י השופטים יעקב בזק, רות אור ומיכאלה שידלובסקי - אור.

סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, קבעו השופטים, מקנה למבטח זכות לתביעת תחלוף מששילם למבוטח את תגמולי הביטוח. חברת כלל לא פעלה כמתערב בעניין לא לה. המבוטח תבע ממנה את תגמולי הביטוח לפי הפוליסה והיא סברה בתום לב כי מחובתה המוסרית, העסקית והמשפטית לשלם למבוטח את דמי נזקו, באשר המבוטח שילם לה את דמי הביטוח (פרמיות) ובאשר מילא, בדרך זו או אחרת את תנאי הפוליסה.

"יש לעודד חברות ביטוח לנהוג בדרך זו ולא לגרום לכך שחברות הביטוח יערכו שבע בדיקות לפני שמשלמים למבוטח את תגמולי הביטוח, שמא יימצא אחר כך כי המבוטח לא מילא כהלכתו תנאי זה או אחר ולכן ניתן היה להתחמק מלשלם לו את תגמולי הביטוח ולכן אין לחברת הביטוח זכות לתביעת תחלוף" עד כאן לשונו של בית המשפט.

המסקנה היא כי די בכך שחברת הביטוח תשלם למבוטחה את תגמולי הביטוח בתום לב ובמהלך עסקים רגיל כדי להקנות לה זכות לתביעת תחלוף.

וכך שהם מעריפים שבחים על חברת כלל ומציינים כי יפה עשתה ששילמה למבוטחה את תגמולי הביטוח מבלי להתחכם עמו - קיבלו השופטים את ערעורה וחייבו את גורמי הנזק לפצותה עבור חלקם באבדן הטרקטור.