האישה נבדקה בפוליגרף והבעל הוכרז שקרן

מכוניתם של מירי ומשה אזוט נפרצה בתוך חניון ההיפרכל. השניים הגישו תביעה לחברת הביטוח שלהם, הפניקס, בטענה שתיק יד ובו ששה עשר תכשיטים נגנבו בפריצה.

כדי לשכנע את אנשי הפניקס באמיתות תביעתם, חתם כל אחד מבני הזוג בנפרד על כתב הסכמה לבדיקה בפוליגרף לפיו תוצאות הבדיקה יהוו ראיה בבית המשפט ויחייבו את הצדדים.

האשה עברה בדיקה. מסקנות מומחה הפוליגרף היו כי היא דוברת אמת בכל הנוגע לתיק היד, אך משקרת ביחס לכמות התכשיטים. במקום ששה עשר תכשיטים נגנבו רק שניים.

הבעל לעומת זאת לא נבדק בפוליגרף.

אין צורך שהפוליסה תקנה מראש זכות לדרוש בדיקת פוליגרף

בנסיבות אלה סירבה, כמובן, חברת הפניקס סירבה לשלם את תגמולי הביטוח והענין הובא בפני השופטת מיכל רובינשטיין בבית משפט השלום בתל אביב.

השופטת רובינשטיין בדקה וקבעה כי מירי ומשה חתמו על כתבי ההסכמה לפוליגרף מרצון חופשי וללא כל לחץ.

לדעתה אין גם צורך שהפוליסה תקנה מראש לחברת הביטוח זכות לדרוש בדיקת פוליגרף. המבטח והמבוטח חופשיים להגיע להסכם פוליגרף גם אם הפוליסה שותקת בנקודה זו.

ממצאי בדיקת הבעל מחיים גם את האישה

כאן העלה פרקליטם של אזוט טענה מחוכמת, לפיה אין לראות במירי ומשה יחידה אחת. לכן ממצאי הפוליגרף מחייבים אמנם את האשה אך לא את הבעל.

השופטת רובינשטיין דחתה טענה זו בהתבססה על הכלל המשפטי הידוע של מעשה בית דין. בלשונה: "התובעים הם בעל ואשה המבוטחים באותה פוליסה. הם הגישו תביעתם בצוותא חדא ויוצגו על ידי אותו עורך דין. קיימת ביניהם זהות אינטרסים מלאה. לבעל אין טענות עצמאיות משל עצמו. אותן הטענות שבפי הבעל ניתן לשים בפיה של אשתו. גם לבעל היה יומו בבית המשפט וניתנה לו ההזדמנות להעלות טענותיו ולהיבדק בעצמו בפוליגרף. הוא לא התנגד שרק אשתו תבדק ולא גרס מלכתחילה כי ממצאי מכונת האמת באשר לאשתו יחייבו רק אותה".

לא יעלה על הדעת, הוסיפה השופטת, כי לגבי האשה יקבע בית המשפט שפריטים מסוימים לא נגנבו ולגבי בעלה הוא יקבע שכן נגנבו.

התוצאה הסופית של פסק הדין היא שאת תוצאות בדיקת הפוליגרף של האשה ייחסו לבעל.