מכר את נפשו לפוליגרף

כמו החקלאי המיואש, גיבורו של סטפן בנט, בסיפור "השטן ודניאל וובסטר", גם ואיל בטאח היה מוכן לחתום על כל פיסת נייר שמובטח בה סיכוי כלשהו לשיקום מהיר של עסקו.

בטאח הוא נגר, המפעיל נגריה משלו סמוך לנמל עכו העתיקה. באחד הלילות פרצה שריפה בנגריה וכילתה ציוד ומלאי.

בבית משפט השלום בעכו, שם התבררה תביעתו של בטאח, טענה חברת ציון כי בבדיקה, שנעשתה על פי הסכם פוליגרף שנחתם בינה לבין בטאח, יצא בטאח דובר שקר. מכאן שהשריפה בוימה על ידו.

בעדותו סיפר בטאח כי בא אליו חוקר מטעם חברת ציון "שאל אותי הרבה שאלות והחתים אותי על נייר שאני מוכן ללכת לפוליגרף למרות שלא נתן לי אפשרות להתייעץ עם עורך דין או סוכן ביטוח. הוא אמר לי תחתום ומחר מחרתיים אשחרר לך מיקדמה שתתחיל לעבוד. אם לא תחתום תקבל כסף רק בעוד שנתיים שלוש מבית המשפט. יש לי עבודות לספק לאנשים והייתי זקוק לכסף הזה".

הפוליגרף לא מוציא לאור את האמת

מכשיר הפוליגרף, קובע השופט שמואל ברלינר, אינו מכונה לקביעת האמת ולהוצאתה לאור. הוא רק מאבחן התרגשות ניכרת של הנבדק. בעיני הציבור המכונה נתפסת כמכונת אמת, ככזו היא גם מוצגת בעיני המבוטח, אך מבחינה מדעית היא טרם זכתה להכרה מספקת.

על כן, מוסיף השופט, יש להתייחס בזהירות אל הסכם פוליגרף הנעשה בין צדדים בלתי שווים. לאחד מידע רב ונסיון בתחום זה והשני חסר ידע. האחד מסתמך על מערכת יעוץ משפטי והשני אינו מיוצג. ברשות האחד כל הזמן שבעולם לבירור הענין והשני במצוקה ובלחץ כספי. לאחד היכולת לנסח את ההסכם כטופס לרבים ואולי כחוזה אחיד ולשני הוא מוגש כמסמך שאינו יכול להשפיע על תוכנו.

מבטח שאינו חתום על הסכם הפוליגרף

השופט מסב את תשומת הלב לחומרה הנוספת של המקרה שלפניו - חברת ציון כלל אינה חתומה על ההסכם.

על פי נוסח ההסכם, יכולה ציון לעשות שימוש בהסכם "לפי שיקול דעתה ולכל מטרה" ואילו המבוטח עשוי לאבד את כל זכותו בלא אבחנה בדבר טיב השקר שתייחס לו המכונה.

ההסכם כובל את המבוטח בלא שיוכל לחזור בו בנגוד לדין הקובע שאפשר לחזור מהסכם דיוני.

בתוך ומחוץ לכותלי בית המשפט

השופט מבהיר כי יש להבדיל בין הסכם פוליגרף הנעשה בתוך כתלי בית המשפט לבין זה הנעשה מחוץ להם.

חזקה על הראשון שהוא נעשה כשורה ויש לנווט את ההליך השיפוטי על פי המוסכם. לעומת זאת כאשר ההסכם נעשה מחוץ לכתלי בית המשפט, בנסיבות בהן המבוטח אינו מיוצג על ידי עורך-דין, כשהחוזה חד צדדי ונראה להיות מקפח, מוטל על הצד המבקש להסתמך עליו, הנטל להראות, כי הסכם זה כשר מכל הבחינות.

במקרה זה, מסיים ברלינר לא הצליחה חברת ציון להרים את הנטל. בטאח עשה רושם מהימן לגמרי. על כן חויבה ציון לפצות את בטאח במלוא התגמולים המגיעים לו על פי הפוליסה.