הזדמנות נוספת

בצהרי אחד הימים הוצתה משאיתו של ראובן חנוכה בחניה שליד ביתו במושב גבעולים. כתוצאה מהאש נשרף תא הנהג כליל.

חנוכה פנה אל מבטחת הרכב, חברת המגן וביקש את תגמולי הבטוח. בחברה התעוררו חשדות. כדי להסירם חתמו הצדדים על הסכם פוליגרף.

אולם חנוכה חזר בו מהסכמתו. במקום לעבור את בדיקת הפוליגרף הגיש תביעה לבית משפט השלום ברמלה. המחלוקת הועברה לדיון בפני השופט אברהם בייזר.

בטרם החל הדיון להתברר טענה חברת הבטוח כי היא ומבוטחה התנו על דיני הראיות והפכו את בדיקת הפוליגרף לראיה מכרעת. לכן משסירב חנוכה לעבור את הבדיקה, יש למחוק את תביעתו על הסף שכן אין טעם להמשיך בהליכי סרק.

השופט בייזר קבע כי הסכם הפוליגרף שנחתם בין הצדדים אינו מציין מפורשות כי תוצאות בדיקת הפוליגרף תהוונה ראיה מכרעת. אולם מצד שני נאמר שם כי "תוצאות הבדיקה יחייבו את הצדדים". פיסקה זו הופכת את בדיקת הפוליגרף למעשה לראיה מכרעת.

"אני סבור" - מוסיף השופט - "כי מאחר והצדדים הסכימו מה שהסכימו בהסכם הפוליגרף הרי בדיקת הפוליגרף הפכה חלק מהמערכת החוזית ביניהם".

לפיכך, קובע השופט בייזר, על חנוכה למלא קודם אחר מה שהתחייב לו. עליו לעבור בדיקת פוליגרף כדי שיוכל לקבל את הסעד שהוא טוען לו. לא יעשה זאת, הרי דין תביעתו להידחות.

אין הדעת סובלת כי צד לחוזה הבטוח ימנע מהצד השני להשיג את הראיה שלפי המוסכם בין הצדדים אמורה להיות מחייבת, אחרת הוא יימצא מנצל בחוסר תום לב את זכותו לתבוע בבית המשפט.

השופט בייזר החליט לפיכך למחוק את תביעתו של חנוכה על הסף. אך לפני אחיזה בצעד קיצוני זה השהה את מחיקת התביעה למשך 60 יום, כדי לאפשר לחנוכה הזדמנות נוספת לעמוד בהתחייבותו לעבור בדיקת פוליגרף במכון מוסכם.

כמו כן החליט השופט לחייב את חנוכה בהוצאות המשפט בסך 4,000 ש"ח, אלא נאמן לשיטתו לעודד קיום הסכמים קבע השופט כי היה וחנוכה יעבור את בדיקת הפוליגרף יופחת סכום ההוצאות ל- 2,000 ש"ח.