בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

גולגולת קטנה ומתקרחת

באחד השיעורים שנתן מורה הנהיגה אבישי רון לתלמידתו, אוסנת אורטון, נכנסה התלמידה לתוך צומת בחוסר זהירות. לפתע הגיחה מכונית מימין. רון בלם בלימת חירום ומנע ברגע האחרון סכנת התנגשות של ממש.

מורה הנהיגה התרגש, חש בחילה ולחץ בחזה וביטל את יתר שיעורי הנהיגה לאותו היום.

רון נסע לביתו, נטול טיפות ולריאן ואספירין ונח במיטתו עד למחרת היום בצהרים.

בערב הורעה הרגשתו והוא הובהל על ידי אשתו למגן דוד אדום ומשם לבית החולים רמב"ם בחיפה. רון אושפז והתברר כי לקה באוטם שריר הלב.

רון הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי וביקש כי זה יכיר באירוע כתאונת עבודה וישלם לו תגמולים מתאימים. המוסד לבטוח לאומי דחה את תביעתו וכך גם בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

לגירסת בית הדין לעבודה, התופעה של כמעט תאונה הינה שכיחה במסגרת שעורי נהיגה. זו מתרחשת לעתים קרובות בגלל חוסר מיומנות מקצועית של התלמידים בעת הנהיגה ברכב.

מכאן הסיק בית הדין לעבודה כי רון לא יכול היה להתרגש בצורה יוצאת דופן מהאירוע.

מורה הנהיגה לא נואש והגיש תביעה גם נגד חברת הבטוח הפניקס אשר בטחה את רכב לימוד הנהיגה בבטוח חובה. התביעה הובאה בפני השופט שמואל ברלינר בבית המשפט המחוזי בחיפה.

השופט ברלינר קבע ראשית לכל, שאין הוא כבול במסקנותיו של בית הדין לעבודה וכי הוא נותן אמון מלא וללא סייג במורה הנהיגה.

השופט הבהיר כי כדי שאירוע ייחשב לתאונת דרכים המזכה בתשלום פיצויים ממבטחת הרכב, אין צורך שיהא זה אירוע אלים או יוצא דופן. די שהאירוע יהא ניתן לזיהוי ואבחון בנפרד ממהלך הדברים לפניו ואחריו.

לכן קפיצת רכב על פני גבשושית בכביש, המטלטלת נוסע הסובל מבעית גב ומביאה להתפרצות כאבי גב נחשבת לתאונת דרכים. לעומת זאת, נזק רציני בהרבה לגבו של הנוהג, תוצאת מיקרו טראומות מתמשכות ומצטברות לאורך השנים, עקב שעות נהיגה רבות יום יום במשאית או בטרקטור, בלא קשר בין נזק זה לבין אירוע מסויים שארע במהלך השימוש ברכב, לא יהווה עילה להענקת פיצוי מטעם מבטחת הרכב.

בפסק דין יסודי ומרתק מנתח השופט ברלינר את העקרונות החלים על סוגיית הפיצוי בתחום משפט ביטוח תאונות הדרכים.

הנזק הגופני עשוי להתבטא באופן מיידי או לאחר זמן ויכול להיות גם יוצא דופן.

במקרה שבפנינו - קובע השופט - מדובר בתהליך פסיכולוגי. הפחד והבהלה השתלטו על המורה וגרמו לאוטם. התפתחות זו אף שהיא פחות בולטת לעין ונדירה, אף שאינה חיצונית ואלימה - די בה כדי ליצור את הקשר המספיק בין השימוש ברכב לבין הנזק הגופני.

אכן, מוסיף השופט, רון סבל גם מעודף משקל, מטרשת עורקים, מעישון אינטנסיבי ומשומנים בדם. אולם כל אלה הופכים את המורה לבעל גולגולת דקה שאינה נסדקת אלא באירוע חיצוני כמו זה שקרה במקרה הנוכחי. גורמי הסיכון לא היו פעילים אצל התובע. לכן יש לראות את השימוש ברכב ואת אירוע ה"כמעט תאונה" ביום שלפני הופעת האוטם כגורם סיבתי במשקל מספיק שהביא לאוטם.

בסופו של דיון חויבה חברת הפניקס לפצות את רון עבור כל נזקיו מהתאונה.

המוסד לביטוח לאומי, בשל המבחנים הנוקשים שהנהיג בית הדין לעבודה בסוגיה זו, יצא לעומת זאת פטור לחלוטין.

פסיקתו של בית הדין לעבודה מעוררת כמובן תהייה כיצד ייתכן שמוסד המקבל פרמיות חודשיות כל כך גבוהות ממבוטחיו יוצא פטור לחלוטין מנזקי תאונה שארעה במהלך העבודה.

תוצאה זו קשה עוד יותר שכן בינתיים תוקן החוק באופן שאולי לא היה מאפשר לשופט ברלינר להגיע לתוצאה אליה הגיע.

אילו התאונה ארעה היום ייתכן כי רון היה יוצא קרח מכאן ומכאן, וללא כל פיצוי.