הוכחת קיומו של סיכון בכיסוי לנזקי מים

רקע עובדתי

לחברת מיכאל מרדכי, העוסקת בביצוע עבודות בתחום התקשורת, החשמל והתאורה, מבנה ברחוב ז'בוטינסקי בפתח-תקוה הכולל משרדים ומרתף.

במבנה מאוחסנים ציוד ומלאי של מיכאל מרדכי.

באחד הימים גילתה מיכאל מרדכי כי המבנה הוצף במים עד לגובה של כ-25 ס"מ נגרמו נזקים למבנה ולמוצרים שהיו מאוחסנים בו.

חברת הביטוח דולב ביטחה את מיכאל מרדכי בפוליסה לביטוח בית עסק, שהורחבה לכסות נזקי מים.

מיכאל מרדכי הגישה תביעה נגד דולב בגין נזקיה וטענה כי השיטפון נגרם עקב חדירת מי גשמים.

דולב סירבה לפצות את מיכאל מרדכי בטענה כי השיטפון לא נגרם ממי גשמים, אלא עקב חדירת מי שופכים תעשייתים, כתוצאה מסתימה או טיפול במערכת השפכים העירונית.

דולב טענה כי חדירת מי הצפה שמקורם במערכת ביוב מוחרגת מהכיסוי ביטוחי.לפיכך דחתה את תביעת מיכאל מרדכי.

יחד עם זאת, דולב שלחה הודעת צד שלישי נגד עירית פתח-תקוה, בטענה כי עירית פתח-תקוה אחראית על מערכת הניקוז והביוב העירונית על כל מתקניה וכי השיטפון נגרם עקב סתימה במערכת הביוב.

העיריה טענה בכתב הגנתה כי מערכות הביוב והניקוז היו תקינות וכי כמות המשקעים שירדה באזור היתה חריגה בהשוואה לשנים קודמות.

בירור התביעה בבית המשפט

שני מנהליה של מיכאל מרדכי העידו בבית המשפט כי לדעתם מקור ההצפה הוא חדירת מי גשמים. אחד המנהלים התייחס מפורשות לאפשרות כי ההצפה נגרמה כתוצאה מנזק במתקן הביוב ושלל אפשרות זו.

השמאי אשר ערך חוות דעת לגבי האירוע מטעמה של מיכאל מרדכי העיד אף הוא במשפט.

בחקירתו שלל השמאי את האפשרות כי מקור ההצפה בביוב. יחד עם זאת שלל השמאי גם את האפשרות כי ההצפה נגרמה כתוצאה ממי גשמים. השמאי הוסיף וציין כי ביום האירוע אכן ירד גשם, אולם בכמויות מזעריות.

דולב הגישה מטעמה חוות דעת מומחה ביחס לתנאי מזג האויר ששררו באיזור פתח-תקוה בימים הסמוכים ליום האירוע וביום האירוע עצמו. מממצאי חוות הדעת עלה כי מספר ימים לפני האירוע ירד גשם מקומי קל בכמויות זעירות. ביום האירוע ובשני הימים הסמוכים לו לא ירד גשם כלל.

סוכן הביטוח העיד כי מיכאל מרדכי הזמינה את השמאי לבצע הערכה פרטית מטעמה על מנת לתבוע את עירית פתח-תקוה, מאחר והיה ברור כי מקור הנזק בשפכים של הביוב.

עד מטעם העיריה בעל מסעדה סמוכה העיד, כי לא היתה אצלו אף פעם סתימת ביוב.

עדה נוספת מטעם העיריה, המשמשת כמנהלת מדור תכנון וביוב בעיריה, העידה כי אם היה מדובר בהצפה כתוצאה ממערכת הביוב, המים היו צריכים לפרוץ בנקודה הנמוכה ביותר, והדבר לא אירע בפועל.

המבוטחת לא הוכיחה כי ההצפה נגרמה כתוצאה ממי גשמים

השופט ישעיהו שנלר מבית משפט השלום בפתח-תקוה, ציין כי השאלה הניצבת במקרה זה היא, האם מקור ההצפה הוא עקב מי גשמים, או עקב נזק למערכת הביוב. השופט העיר כי הצדדים לא בחנו אפשרויות נוספות כגורמים אפשריים להצפה.

בפוליסת בית העסק שהוציאה דולב למיכאל מרדכי, קיים כיסוי ביטוחי בגין נזקי טבע המהווה הרחבה ספציפית של הכיסוי הביטוחי.

השופט ציין כי כאשר מדובר בהרחבה ספציפית של הכיסוי הביטוחי, נטל ההוכחה על קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח (להבדיל מפוליסה מסוג "כל הסיכונים").

לפיכך היה על מיכאל מרדכי להוכיח כי מקור הנזק הוא בנזקי טבע הנובעים משיטפון.

לאחר ניתוח חומר הראיות שבפניו ציין השופט כי לא הוכח בפניו בעדות פוזיטיבית כי מקור הנזק הינו במי גשמים.

שני מנהלי מיכאל מרדכי אמנם ציינו כי מקור ההצפה במי גשמים, אולם ציינו זאת כהשערה בלבד. לעומת זאת מדברי השמאי וסוכן הביטוח עולה כי כוונתה הראשונית של מיכאל מרדכי היתה לתבוע דווקא את העיריה.

זאת ועוד, השמאי מטעם מיכאל מרדכי אשר העיד במשפט הביע דעתו הברורה כי לא מדובר במי גשמים.

עדותו של השמאי מטעם מיכאל מרדכי מקבלת חיזוק נוכח חוות הדעת שהוגשה על ידי דולב ממנה עולה כי בימים הסמוכים טרם גילוי ההצפה כלל לא ירדו גשמים, או ירדו גשמים בכמות קטנה ביותר.

התוצאה

על יסוד חומר הראיות שהוצג במשפט, קבע השופט כי הוא שוכנע שמקור ההצפה אינו במי גשמים. לאור זאת נדחתה תביעת מיכאל מרדכי נגד דולב. כן נדחתה ההודעה לצד שלישי ששלחה דולב נגד העיריה.

השופט לא נמנע מלמתוח ביקורת על דולב על כך שבחרה לשלוח הודעת צד שלישי נגד העיריה. בכתב התביעה טענה מיכאל מרדכי כי הנזקים נגרמו עקב חדירת מי גשמים. אילו טענה זו היתה מתבררת כנכונה, ממילא לא היה כל מקום למשלוח הודעה נגד העיריה, אלא אם דולב היתה טוענת כי סיכון זה נגרם עקב רשלנות העיריה, טענה שלא הוכחה ואף נזנחה על ידי דולב.

לעומת זאת, דולב טענה כי מקור ההצפה הוא במערכת הביוב, אירוע המוחרג מהפוליסה. מכאן, אם טענה זו של דולב היתה מתבררת כנכונה, ממילא היא היתה פטורה מחבות ולפיכך לא היה מקום מטעמה לשלוח הודעת צד שלישי נגד העיריה.