Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

חוסר תום לב מצד חברת ביטוח

יורם רוטנברג בוטח במסגרת עבודתו בפוליסה לביטוח גימלה בחברת הביטוח מנורה. הפוליסה כללה הפרשות לפיצויים, ונרשם בה כי בעת עזיבת מקום העבודה בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורין, ישולם לרוטנברג ערך הפדיון שנצבר בפוליסה.

הפוליסה כללה גם כיסוי ביטוחי למקרה תאונה או מחלה שתביא את רוטנברג למצב של אובדן כושר עבודה מוחלט.

באחד הימים החל רוטנברג לסבול מכאבים בכף רגלו הימנית. הרופאים אבחנו חסימת עורקים. רוטנברג עבר ניתוח השתלת עורקים אלא שהשתל נחסם ומספר ימים לאחר מכן עבר ניתוח של ניתוק עצבים ברגל.

עקב מחלתו זו נאלץ רוטנברג לסיים את עבודתו. רוטנברג פנה למנורה וביקש "לפרוע את הכספים שהצטברו בקופת הביטוח עבור פיצויים וגמל".

שבוע לאחר מכן הגיש רוטנברג למנורה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על בסיס העובדה שהוא נכנס למצב של אובדן כושר עבודה מוחלט.

מנורה דחתה את תביעתו בטענה שבקשת פדיון כספי הפיצויים שהגיש לה רוטנברג ביטלה למעשה את הפוליסה. משבוטלה הפוליסה - כך לגירסת מנורה - בטל גם הכיסוי הביטוחי שהיה כלול בה לאובדן כושר עבודה מוחלט.

חילוקי הדעות בין הצדדים הועברו להכרעת השופט עמיחי דוויק בבית משפט השלום בתל-אביב (בינתיים מונה השופט דוויק לבית המשפט המחוזי).

אכן קבע השופט דוויק, התביעה לתגמולים עבור אובדן כושר עבודה הוגשה למנורה לאחר הגשת בקשת פדיון הפיצויים. יחד עם זאת, אובדן כושר העבודה ארע, ללא ספק, עוד בתקופה שבה גם לגירסתה של מנורה היתה הפוליסה בתוקף.

יתרה מזו, תשלום פדיון הפיצויים לא בוצע תוך 30 יום כנדרש בפוליסה ובחוק אלא באיחור של למעלה משנה. במהלך שנה זו קיימה מנורה משא ומתן עם רוטנברג, בדקה אותו אצל רופא מטעמה ולבסוף דחתה את תביעת רוטנברג בטענה שאין הוא מצוי במצב של אובדן כושר מוחלט ולא מהטעם שהפוליסה אינה בתוקף יותר.

השופט דוויק מדגיש בפסק דינו, כי אין שום סבירות, הגיון או טעם בכך שרוטנברג יבטל במו ידיו פוליסת ביטוח דווקא במחלתו, בעת שהפוליסה נועדה לשמש לו משענת.

אין אומנם ספק שרוטנברג ביקש לפדות כספים שהצטברו לזכותו, אך ככל שניתן לבחון את כוונתו לגופה - הוא לא ידע, קבע השופט, אף לא הבין, שבקשת הפדיון עתידה להתפרש כביטול הפוליסה ושלילת זכויות לעתיד לבוא שהגיעו לרוטנברג על פי כיסוי אחר, ביטוחי, הקיים בפוליסה.

נסיונה של מנורה לנצל את מה שנראה כטעות בתום לב מצד מבוטח ובוודאי לא ביטוי רצוני מודע ומכוון לוותר על זכויות שהתגבשו כבר באותה עת - נגוע בחוסר תום לב גמור.

העיסוק הבו זמני של מנורה בפדיון הפוליסה (עיסוק שממילא עוכב והושהה לתקופה ממושכת) ובטיפול בתביעה לתגמולי אובדן כושר עבודה בלא שתינתן התראה למבוטח בדבר משמעותו של המהלך לפדיון שנקט, אינו תקין.

בהמשך המשפט דן השופט בתביעתו של רוטנברג להכיר בו כמי שאיבד את כושרו לעבודה. בסופו של דיון קבע השופט דוויק כי אכן רוטנברג היה מצוי באובדן כושר עבודה מוחלט. ממילא הוסיף השופט, הכרה זו בדבר אי כושר מלא, מזכה את רוטנברג גם בתגמולי ביטוח שוטפים וגם בשחרור מתשלום פרמיה לפוליסה.

בנסיבות אלה שבהן הפוליסה ממשיכה להתקיים גם ללא תשלום פרמיות, אין מנורה יכולה להסתמך על הטענה שהפוליסה בוטלה, פסק השופט ואין לראות את רוטנברג כמי שביטל את הפוליסה.