הפוסל במומו

עורך דין שנעדר מדיונים

אין דרכו של פסול לדבר בשבח הבריות, אלא לחפש בהן פסול.

לכן - כך נקבע בתלמוד - מי שמטיל פסול באחרים, חוששים שמא הוא עצמו נגוע באותו פסול.

מוסא אבו ג'ועד נפגע בתאונת דרכים ותבע בבית משפט השלום בבאר- שבע את מבטחת הרכב, חברת הביטוח כלל.

באחד הדיונים גילה השופט יוסף אליעז את דעתו כי הטיפול בתיק מצד בא כוח חברת כלל בלתי משביע רצון. מסתבר כי אינו מתייצב לדיונים. לשם כך אינו טורח אף ליטול רשות.

השופט הוסיף וציין כי מדובר בנפגע בן 62 הסובל מנכות זמנית של חמישים אחוז ויש להניח שמיום התאונה ועד ליום הדיון מצבו הולך ונעשה גרוע יותר. השופט נתן להבין כי מן הראוי שתוגש תביעה לתשלום תכוף (עבור הוצאות רפואיות ותשלומים חודשיים לתקופת ביניים).

את דבריו סיכם השופט בהחלטה הבאה: " אם לא יופיע שוב בא כוח חברת כלל, ללא כל תיאום, לא יהיה מנוס מלבקש מאבו ג'ועד להוכיח תביעתו בתצהיר וליטול פסק דין".

בקשה לפסילת שופט

בעקבות החלטה זו ביקשה חברת כלל כי השופט יפסול את עצמו מלדון בתביעה.

לטענתה הביע השופט את דעתו על מצבו הרפואי של אבו ג'ועד בטרם השמיעה היא עצמה את גירסתה. בדבריו אף עודד אותו להגיש תביעה לתשלום תכוף, שאכן הוגשה.

אין להיתפס לכל אמרה של שופט

הענין הגיע לנשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר.

במהלך הדיון בתביעת פיצויים, קובע השופט שמגר, מנסים השופטים, לא אחת, לחפש פתרונות מוסכמים ולהביע דעתם, בגדר הצעה או מחשבה, מהו פתרון ביניים רצוי או אף מה תהיה התוצאה הסופית המוצעת.

בעלי הדין אינם צריכים להיתפס לכל אמרה של השופט. הערה בענין כדאיותה של הגשת תובענה לתשלום תכוף אינה הופכת את השופט למי שנקט עמדה נחרצת לטובת צד למשפט.