בחר גודל טקסט גדולבחר גודל טקסט רגילבחר גודל טקסט קטן

מחיר הצדק המתקזז

שלושה פסקי דין מחוזיים חייבו שלוש חברות ביטוח לשלם פיצויים לנפגעים שונים.

הנפגעים יצאו בתחושה כי בתי המשפט קפצו את ידם בעניינם.

כמו הנשים בעלות האמונה, ב"אחים קרמזוב", התקבצו גם הם ובאו בערעור בפני השופט העליון תיאודור אור.

חברות הבטוח לא הותירו אף הן מצדן מקום לספק ומהרו להגיש ערעור נגדי - משקל נגד לתחושת הקיפוח של הנפגעים.

כגבור ספרו של דוסטויבסקי כך גם השופט העליון אור שמע בענווה ובכיבוש עצמי גמור את כאבם של בעלי הדין. במיוחד נגע לליבו ערעורה של אירנה סלצ'ניק.

ניתנת האמת להאמר, קבע השופט, כי פסק דינה הקצר של הערכאה הראשונה אינו כולל תמונה מלאה, בוודאי לא מפורטת.

כך למשל חישוב הפסד כושר השתכרות בעתיד נעשה בהנחה שבגיל 60 שנים היתה סלצ'ניק פורשת מעבודה. בסוגיה זו נפסק כבר לא אחת, שיש לחשב את הפסד כושר ההשתכרות של אשה, כמו של גבר, בהנחה שהיא תעבוד עד גיל 65 שנים. טעה איפוא בית המשפט המחוזי וערעורה של סלצ'ניק חושף אכן משגה של השופט קמא לרעתה.

אלא שגם בערעורה הנגדי של חברת הבטוח יש מידה של צדק. כשניכה בית המשפט סכום המשקף מס הכנסה בשיעור 10 אחוז בלבד "היטיב במעט עם הנפגעת הואיל והנכוי היה צריך להיות בשיעור גבוה יותר".

הערעורים של כל אחד מהצדדים צודקים אם כן, אך הם מתקזזים. מי שיצא כאן מוטרד הוא בית המשפט אשר השחית את זמנו באיון כפות הצדק. לכן דרש השופט אור וחייב הן את סלצ'ניק והן את חברת רותם כי כל אחת בנפרד תשלם 4,000 ש"ח לאוצר המדינה.

באותו אופן חייב השופט אור גם את זוגות המערערים האחרים לשלם קנס לאוצר המדינה על הטרדת בית המשפט העליון בדיון בערעורים.

אין צורך לומר כי קנס זה בא בנוסף לאגרת בית המשפט ששולמה מראש עבור הזכות להתדיין בפני בית המשפט העליון.

בין המערערים היתה גם ילדה בת 8 שנותרה עם נכות קשה של 55 אחוז. הילדה יחד עם חברת הסנה חויבו אף הן, כל אחת בנפרד, בתשלום 10,000 ש"ח לאוצר המדינה.

המערערים והמערערים שכנגד פנו והלכו אם כן מהיכל המשפט בלא כלום תוך שהם מותירים במשכנו המואר דמי מטרד נאים בסכום של 36,000 ש"ח.