קשר הטבור
לפסק הדין המלא
סאירה וחאזם אל קוטב נפגעו בתאונת דרכים כאשר נסעו ברכסם סמוך לעיר יריחו.
אל קוטב הגישו את תביעתם כנגד מבטחת הרכב, חברת הביטוח הלאומית, בבית המשפט המחוזי בירושלים.
חברת הביטוח הלאומית היא חברת ביטוח שהתאגדה אצל רשם החברות באזור יש"ע.
החברה קיבלה היתר לעסוק בביטוח מהמפקח על עסקי ביטוח במנהל האזרחי.
משרדי החברה מצויים כולם בשטחים ואין לה אף סניף בישראל.
לפיכך הגישה חברת הביטוח הלאומית בקשה למחוק את תביעת אל קוטב על הסף בטענה כי בית המשפט המחוזי בירושלים אינו הפורום הנאות והטבעי להתדיינות בין הצדדים.
המחלוקת בין הצדדים הובאה בפני השופט יהונתן עדיאל.
השופט עדיאל הבהיר כי נקודת המוצא בסוגיה זו נקבעה כבר על ידי בית המשפט העליון.
לבתי המשפט בישראל יש סמכות לדון בתביעות מסוג זה כאשר שאלת הפורום הנאות היא שאלה שבשיקול דעת בית המשפט.
כדי להעביר את התביעה לבתי המשפט שבשטחים חייב בית המשפט בישראל להשתכנע כי קיים שם פורום אשר באופן ברור מתאים יותר לניהול הדיון.
במקרה זה, אחד התובעים הוא נכה קשה עוד בטרם התאונה, הוא אינו עובד והוא קשור בטבורו לבית החולים בישראל שם הוא מקבל טיפולים רפואיים שוטפים.
התובע קשור בטבורו לישראל גם מבחינת פרנסתו שכן מקור פרנסתו הוא בקצבת הביטוח הלאומי.
בנוסף על כל אלה מדובר בערבים אזרחי ישראל.
כל אלה מעמידים בספק רב את ההנחה כי מרכז חייו של אל קוטב הינו בשטחים.
בנסיבות אלה, מוטל על חברת הביטוח נטל השכנוע להוכיח כי המבוטח "ירד" מן הארץ במובן המקובל של המילה, כלומר ניתק את קשרי המגורים שלו כאן ורכש לעצמו מקום קבוע בחוץ לארץ.
זאת לא השכילה לעשות חברת הביטוח הלאומית.
מעבר לכך, הוכח שגם ציפיותיה של חברת הביטוח הלאומית היו כי ההתדיינות עם אל קוטב תקוים בישראל.
מסתבר, קובע השופט עדיאל, כי קיימים אצל חברת הביטוח הלאומית שני תעריפי ביטוח. האחד, זול יותר, מיועד לתושבי השטחים. השני, יקר יותר, מיועד לתושבי ישראל.
במקרה זה שילמו אל קוטב את הפרמיה על פי התעריף היקר יותר.
גביית תעריף ביטוח יקר יותר מתושבי ישראל מעידה על כך שחברת הביטוח הלאומית הביאה בחשבון כי לגבי תושבים אלה יחולו אמות מידה ישראליות לחישוב.