בלימת פתע

סאלח בסיס נהג במשאית לכוון הכפר עוספיא. לפתח פרץ בריצה לתוך הכביש ילד כבן שש. בסיס בלם את המשאית בפתאומיות. התאונה נמנעה ובסיס המשיך בדרכו.

זמן קצר לאחר מכן החל בסיס לחוש בלחץ ובכאבים בחזה וכן בחוסר נשימה. בסיס פנה לבית חולים הכרמל שם אובחן כי לקה באוטם שריר הלב.

בסיס פנה למבטחת רכבו בביטוח חובה, חברת ציון, וביקש כי זו האחרונה תכיר באירוע כתאונת דרכים ותפצה אותו במסגרת הפוליסה לבטוח חובה.

ציון דחתה את התביעה ובסיס פנה לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בדיון שנערך בפני השופט יגאל גריל התברר כי בית הדין לעבודה, אליו פנה בסיס במקביל, כבר דחה את התביעה ולא הסכים לראות באירוע תאונת עבודה.

אשר על כן ביקשה ציון לדחות את תביעתו של בסיס על הסף עוד בטרם ייערך בה דיון לגופו של עניין.

השופט גריל קבע כי בית המשפט מצווה לנהוג זהירות יתר בבקשות לדחייה על הסף. רק כאשר התביעה לגופה אין לה כל יסוד וחסרים לה תבן והלבנים להקים נדבכים על בסיסה, רק אז ידחה בית משפט תביעה על הסף.

אם יוכחו טענותיו של בסיס, הוסיף השופט, כי בהלתו והתרגשותו נגרמו לו כתוצאה מבלימת הפתע, בגלל ילד שפרץ לכביש בריצה, כי אז לא ניתן לומר שתביעתו משוללת בסיס מבחינה משפטית.

בשלב מקדמי זה, קבע השופט, גם אין מקום לדון במצבו הבריאותי של בסיס טרם התאונה ובשאלה אם היו אצלו גורמי סיכון כרקע להתהוות האוטם. מדובר בסוגיה עובדתית - משפטית שההכרעה בה יכולה להיעשות רק לאחר שמיעת כל הראיות.

גם את הטענה כי פסק דינו של בית הדין לעבודה סותם את הגולל על תביעתו של בסיס דחה השופט גריל מכל וכל.

"לא יעלה על הדעת לקשור נפגע בממצאים ובמסקנות של בית הדין לעבודה. רב השוני בין בית הדין לעבודה לבין מערכת בתי המשפט והוא משתרע על פני מישורים שונים, בין השאר סדרי הדין ודיני הראיות".

על יסוד נימוקים אלה סירב השופט גריל לדחות את תביעתו של בסיס על הסף ואף מינה מומחה רפואי בתחום הקרדיולוגי כדי שיחווה את דעתו על הנזקים הרפואיים בדיון לגוף הענין.