מהי "סטייה של ממש"
פסק הדין המלא
סוכן הביטוח זאהי מוסא חכים יצא בבוקר לעבודה במכוניתו. על הדרך הוא לקח את בנו לבית הספר. לשם כך סטה חכים מדרכו. כל הסטייה לא עלתה על מרחק של 100 מטר.
לאחר שהבן ירד מהמכונית, הסתובב חכים ופנה לשוב אל דרכו לעבודה. מעט לפני שעלה על הדרך, אירעה תאונת דרכים וחכים נפגע.
בשל התאונה נעדר חכים מעבודתו למשך חודשיים וחצי.
חכים פנה לביטוח הלאומי וביקש לקבל דמי פגיעה בגין ימי היעדרותו כנפגע בעבודה.
אינך זכאי, הודיע המוסד לחכים, התאונה אינה תאונת עבודה.
הלא התאונה אירעה בדרכי מביתי לעבודה ניסה חכים להסביר מדוע יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה.
נכון, הסכים המוסד, תאונה שאירעה לעובד בדרכו מביתו לעבודה הינה תאונת עבודה. אלא שאתה סטית מדרכך הרגילה לשם הסעת בנך לבית הספר. סטיה זו שוללת ממך את הזכאות לקבל מהמוסד דמי פגיעה הודיע המוסד לחכים ושלח אותו ריקם.
האם סטייה של 100 מטר מהדרך לעבודה שלא נמשכה יותר משתי דקות שוללת את זכותו של העובד לדמי פגיעה? זו השאלה שעמדה בפני בית הדין לעבודה בנצרת. בדין ישבו השופט חיים ארמון ועימו נציג הציבור צבי הרשטין.
השופטים פנו לחוק הביטוח הלאומי ומצאו כי גם תאונה שארעה תוך סטייה מהדרך המקובלת לעבודה נחשבת תאונת עבודה, כל עוד אין מדובר בסטייה של ממש.
זה נכון, הודו נציגי המוסד, אבל קיים סעיף אחר בחוק הקובע כי לא יראו "סטייה של ממש" מהדרך אם המבוטח עשה זאת כדי ללוות את ילדו לגן ילדים או למקום אחר שנקבע בתקנות. אולם ילד מוגדר בתקנות כילד עד גיל עשר או כילד הזקוק לליווי מחמת ליקוי גופני או נפשי. ילדו של חכים היה כבר בכיתה יא' ואיננו זקוק לליווי. אם התביעה תתקבל, הזהירו נציגי המוסד, יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את ההוראה בתקנות.
השופט ארמון ונציג הציבור הרשטין לא התבלבלו. התקנה, הסבירו לנציגי המוסד, קובעת תנאים להכרה בתאונה כתאונת עבודה אף במקום בו התאונה התרחשה תוך "סטיה של ממש" מהדרך. כאשר הסטיה אינה של ממש אין כלל צורך להיזקק לתקנה האמורה. התקנה אינה קובעת מהי סטיה של ממש ומה איננה של ממש. זאת יהיה עלינו לקבוע מבהירים השופטים, ופונים לבחון אם בעניינו של חכים הייתה "סטיה של ממש" אם לאו.
כדי לבחון מהי "סטיה של ממש" מדגישים השופטים, עלינו לקחת בחשבון את נסיבות החיים המשתנות והאופן הסביר שבו נוהגים מבוטחים עם שינויי העתים ונוכח ההתקדמות ברמת החיים. יש לקחת בחשבון את היחס שבין משך ואורך הסטייה לבין הדרך המקובלת כמו גם את מהות הסטייה ומטרתה.
על רקע מכלול הנסיבות ובהן העובדה שהסטייה נמשכה לא יותר משתי דקות, העובדה שהסטייה הייתה למרחק שלא עולה על 100 מטר מתוך נסיעה של מספר קילומטרים, נוכח המטרה השגרתית ביותר של הסטייה לשם הסעה קצרה של ילד לבית ספר, קובע בית הדין כי אין מדובר בסטייה של ממש.
התוצאה אפוא היא שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה המזכה את חכים בגימלת נפגעי עבודה מהמוסד לביטוח לאומי.
7.2.2012 מסמך 929 נכתב על ידי עודד יחיאל