Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

ביטוח לתשתית מימון דק

באחד הימים נתקל עמית נצר במודעה מטעם חברת כנפונית אשר הציעה לכל המעונין טיסת היכרות במטוס זעיר (אולטרלייט). נצר הגיע למנחת חגור שם פגש בעמירם לביא, טייס חיל האויר לשעבר, והתלווה עמו לטיסה.

המטוס הזעיר התרומם לאויר, עשה כמה סיבובים ולפתע נכנס לצלילה ימינה. המטוס פגע בקרקע והתרסק. נצר נפגע ונשאר משותק לכל חייו בפלג גופו התחתון.

נצר הגיש תביעת נזיקין נגד חברת כנפונית ונגד לביא ולתביעה צרף גם את ארבעת מנהליה של חברת כנפונית - יקותיאל נבון, יוסף המר, יגאל ירון וחביב מצליח.

השופט ד"ר גבריאל קלינג, מבית המשפט המחוזי בתל-אביב דן בעניין. הוא הגיע למסקנה כי הן הטייס והן חברת כנפונית התרשלו במחדליהם ובהתנהגותם בכל הנוגע להטסת המטוס והם חייבים לפצות את נצר עבור נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

"מהעדויות שהובאו בפני התרשמתי", מפרט קלינג, "כי קלות ההפעלה של המטוס עוררה בקרב המטיסים אותו ובעליו אשליה של בטחון יתר", אפילו מצנח וחגורות בטיחות לא טרחה כנפונית להתקין בו.

אולם השופט קלינג לא הסתפק בכך. כנפונית התגלתה כחסרת יכולת כלכלית לשלם את נזקיו של נצר שהגיעו ליותר משלושה מליון שקלים. חיובה של חברת כנפונית בדין לא היה בו כל ממש. גם הטייס לביא - ספק אם יוכל לעמוד בסכום שהושת עליו.

לפיכך נפנה קלינג לעסוק באחריותם האישית של ארבעת מנהלי כנפונית.

הפעלתה של חברה בתחום הכרוך בסיכון רב, מבלי שיהיו בידיה אמצעים ראויים לפצות עבור נזק שייגרם - מוליך לחיובם האישי של המנהלים כלפי הנפגע. מנהלים חייבים לצפות כי ניהול חברה עם תשתית מימון דק, כפי שנוהלה כנפונית, עלול לפגוע במי שיינזק מהתנהגותה.

בנסיבות אלה, מוסיף קלינג וקובע, היה מוטל על המנהלים לדאוג לפחות לביטוח הולם. פוליסת הביטוח היחידה בה הצטיידה כנפונית היתה פוליסת תאונות אישיות בסכום ביטוח של 25,000 דולר ארה"ב. סכום זה בוודאי אינו סביר ביחס לנזק שעלול להגרם.

אילו - כטענת כנפונית - לא ניתן היה להשיג כיסוי ביטוחי משמעותי לפעילות החברה, מחמת אפיה של הפעילות וסיכוניה, הרי היה על המנהלים להמנע מאותה פעילות מסוכנת. בייחוד כך הוא כאשר מצד אחד הועמדו המנהלים על גודל הסיכון ומצד שני ידעו את דלות האמצעים של כנפונית.

בנסיבות אלה אי עריכת ביטוח על ידי המנהלים מהווה הפרה של חובת זהירות אישית המוטלת עליהם כלפי נצר. הנזק בו הם חייבים לשאת הוא אותו חלק מהפיצויים שכנפונית לא יכולה לעמוד בו.

פסק דינו של השופט קלינג מעמיד בעלי מניות ומנהלים של חברה בפני סיכון שהם חייבים לקחת בחשבון. חברה אשר אינה יכולה לעמוד במימון הנזקים העלולים להגרם לצד שלישי כלשהו - חייבת לבטח את עצמה מפני חיובה בנזקים אלה. לא עשתה כן - יהיו מנהליה אחראים באופן אישי וישאו בכל סכום שהחברה לא תוכל לעמוד בו.