שלל הפסול

מאיר משוב שימש מורה בעל מעמד של עובד מדינה מטעם משרד החינוך.

באחד הימים עבר משוב תאונת דרכים וקיבל פיצויים מחברת הבטוח של הרכב בו השתמש.

משוב החל בתהליך של יציאה לפנסיה במסגרתו קיבל גם גמלאות מאת המדינה כיאות לעובד מדינה.

מדינת ישראל כמי שהיטיבה כך עם משוב, הגישה תביעה נגד אותה חברת בטוח, כדי שזו האחרונה תשפה אותה עבור הגמלאות שהיא שילמה ותשלם למשוב; ואכן חברת הבטוח השיבה למדינה את הגמלאות שזו האחרונה משלמת למשוב.

בשלב זה התעורר חוש הצדק של המורה והוא הגיש תביעה נגד מדינת ישראל.

לטענתו המדינה לא היתה זכאית לפיצוי שקיבלה מחברת הבטוח, שכן גם אלמלא התאונה הוא היה זכאי לגמלאות שהוא קיבל ויקבל מהמדינה. לא התאונה הביאה את המדינה לשלם לו גמלאות.

טענתו היתה, איפוא, שהמדינה עשתה עושר ולא במשפט וכי עליה להשיב דווקא לו למשוב את הכספים אותם קיבלה מחברת הבטוח.

השופט צבי הכהן, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבפניו הובא העניין, הקדים ואמר בלשונו החדה כי תביעה זו עד שלא הוגשה - אינה כדאית ועכשיו משהוגשה, כאילו לא הוגשה. אין בה כל ממש, אלא טרדה.

אפילו עשתה המדינה עושר ולא במשפט מה לו למשוב ליטול חלק בשלל הפסול. לכל היותר יכולה היתה חברת הבטוח לטעון שאין היא חייבת לפצות את המדינה.

גם אם צודק משוב בעניינו, דהיינו שהמדינה לא היתה זכאית לקבל שיפוי מחברת הבטוח על הגמלאות המשולמות לו - אין משוב זכאי לתשלומי כפל. אין הוא יכול ליהנות גם מגמלאות המדינה וגם לכך שהמדינה תעביר אליו את סכומי השיפוי שנתקבלו מחברת הבטוח עבור אותן גמלאות.

בין כך ובין כך, קובע השופט, בין אם יש למדינה זכות שיפוי מחברת הבטוח ובין אם לאו-לא קמה למשוב זכות או עילה לתבוע מהמדינה לקבל ממנה סכומים שקיבלה כפיצוי מחברת הבטוח, בין אם המדינה קיבלה אותם כדין ובין אם קיבלה אותם שלא כדין.

המדינה לא גרמה למשוב כל נזק בתביעה שהגישה נגד חברת הבטוח ובכספים שגבתה ממנה.

תביעתו של המורה נדחתה לא לפני שנאלץ לשלם עבור השיעור במשפטים אותו קיבל בבית המשפט בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח.