Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

מבחן הסיכון שבהתאבדות

שלומית גינת נפגעה בתאונת דרכים. גינת הובהלה לבית החולים ואושפזה לטיפול ממושך. לאחר מכן עברה גם תקופת שיקום ארוכה בבית לוינשטיין.

כשנה לאחר התאונה שהתה גינת בדירתו של ידיד, השוכנת בקומה הרביעית. תוך כדי הביקור, קפצה גינת מהדירה וניסתה להתאבד.

בנסיון ההתאבדות נפגעה גינת קשות. היא אושפזה בבית חולים והפכה בסופו של דבר נכה בשיעור של 100% לצמיתות.

גינת הגישה תביעה לפיצויים נגד קרנית, מבטחת הרכב בביטוח חובה. במשפט טענה גינת כי על קרנית לפצות אותה, הן עבור נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונת הדרכים, והן עבור הנזקים שנגרמו לה בנסיון ההתאבדות.

קרנית מצידה טענה כי אין קשר סיבתי, לא עובדתי ולא משפטי, בין התאונה לבין נסיון ההתאבדות.

המחלוקת בין הצדדים הגיעה עד לבית המשפט העליון ונדונה בפני השופט תיאודור אור.

ראשית, מבהיר השופט אור, יש לבחון את השאלה אם קיים קשר עובדתי-רפואי בין התאונה לבין נסיון ההתאבדות. התשובה לכך -קובע השופט- ניתנה על ידי הפסיכיאטר ד"ר ווייל שהופיע בבית המשפט. בעדותו, קבע הפסיכיאטר, כי אישיותה הבסיסית של גינת, בצרוף הרקע האישי שלה שכלל גירושים משני בעלים, הפכו את גינת, עוד קודם לתאונה, למה שהמשפט מכנה-"גולגולת דקה".

על גולגולת דקה זו נחתו פגעי התאונה - פגיעה מוחית, ותגובה רגשית, יחד עם שינויים בדימוי העצמי. השפעות אלה של התאונה כמוהן, לדעת ד"ר ווייל, כלחיצה על הדק של אקדח טעון.

מעדותו זו של ד"ר ווייל, למד השופט אור כי מבחינה עובדתית, התאונה היא זו שגרמה לנסיון ההתאבדות.

אלא שבקיומו של קשר עובדתי-רפואי לא די. לא כל הנזקים שיש להם קשר עובדתי לארוע מסוים הינם בני פיצוי. החוק מפצה את הניזוק רק עבור נזקים שאינם מרוחקים מידי.

כאשר מדובר בעילת רשלנות, הפעילו בתי המשפט את מבחן הצפיות כדי לתחום את הנזקים בני הפיצוי. לפי מבחן זה, כל נזק הצפוי כללית מבחינת סוגו וטיבו, הוא בר פיצוי, גם אם היקף הנזק או דרך השתלשלותו המדוייקת לא נצפו מראש. במקרה של גינת, קובע השופט, נסיון ההתאבדות היה התפתחות טבעית של הנכות הנוירולוגית והנפשית שנגרמה לגינת עקב התאונה. מדובר אם כן בהתפתחות צפויה.

אלא שקיימת דעה בין השופטים כי אין להחיל את מבחן הצפיות על נזקי תאונות דרכים.

על פי עמדה זו, יש להחיל על עניינים אלה את מבחן הסיכון.

במסגרת מבחן הסיכון, נשאלת השאלה אם הפגיעה בה מדובר, מצויה בתחום הסיכון שמפניו בא החוק להגן.

במקרה של גינת אין צורך להכריע מי מבין המבחנים, זה של הצפיות, או זה של הסיכון, מתאים יותר לתחום תאונות הדרכים. זאת משום שגם לפי מבחן הסיכון, לדעתו של השופט אור, מגיעים לאותה תוצאה של מבחן הצפיות. בנכות, בעיקר הנפשית, שנגרמה לגינת בתאונת הדרכים, היה כרוך סיכון, אשר גם התממש בפועל לפעולה אובדנית. סיכון זה היה מצוי בגרעין הקשה של התאונה.

דומה, מסיים השופט ופוסק, כי גם הצדק ייעשה אם יינתן פיצוי לגינת.

בסופו של דיון חייב, אם כן, השופט תיאודור אור, את קרנית לפצות את גינת על מלוא נזקיה מהתאונה ומניסיון ההתאבדות.