תאונת דרכים ומחלת האפילפסיה

במהלך שירותו הצבאי ביחידת צנחנים נסע יעקב לביא (שם בדוי) עם חבריו בטיולית.

הטיולית התהפכה והתדרדרה למדרון. 3 חיילים נהרגו. 22 אחרים נפצעו ובתוכם לביא.

לביא פונה במסוק לבית חולים שיבא. לאחר שהחלים מפצעיו הועבר לביא ליחידה אחרת.

לאחר תום השירות הצבאי נסע לביא לטיול ממושך במזרח הרחוק.

הטיול במזרח נקטע בשל שני התקפי התעלפות אשר אובחנו כהתקפים אפילפסיים.

לביא הגיש תביעה נגד חברת הביטוח המגן אשר ביטחה את הטיולית בביטוח חובה.

לטענת לביא קיים קשר בין מחלת האפילפסיה שנתגלתה אצלו לבין התאונה.

הנוירולוג ד"ר אברהם רפפורט אשר מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי לביא אכן סובל ממחלת האפילפסיה אולם שלל כל קשר סיבתי בין התאונה למחלה.

שבע שנים לפני התאונה אושפז לביא בבית חולים בגלל איבוד הכרה וכאבי ראש ונמצא אצלו חשד להפרעה פרוקסיסמלית.

אמנם לביא לא אובחן אז כחולה אפילפסיה.

אולם קיימת הסכמה בין הרופאים כי יש להמתין להתקף קליני שני כדי לקבוע וודאות שמדובר באפילפסיה.

ד"ר רפפורט חקר ומצא כי רשומי ה- E.E.G שנעשו ללביא בהתקף שעבר בחו"ל זהים לממצאי התרשומות שנעשו לו בילדותו לאחר התקף איבוד ההכרה.

גם משך הזמן שעבר מאז התאונה ועד להתקף שהופיע בזמן הטיול בחו"ל - מעל שלוש שנים - מצביע כי מדובר באפילפסיה שאינה קשורה לתאונת הדרכים. חבלה בתאונה צריכה לגרום להתקף אפילפסי זמן קצר לאחר התאונה כדי שניתן יהיה להכיר בה כאפילפסיה פוסט טראומטית, הקשורה בתאונה.

זעזוע מוח, או חבלת ראש, כשהיא קלה מוסיף הרופא לא גורמת לאפילפסיה פוסט טראומטית.

השופטת אסתר קובו מבית המשפט המחוזי בתל-אביב אימצה את מסקנותיו של ד"ר רפפורט אחת לאחת.

השופטת קובו קובעת כי אכן אין כל קשר סיבתי המצביע כי התאונה היא זו שגרמה למחלה או העצימה אותה.

חברת הבטוח הופטרה לפיכך מכל חבות לפצות את כפיר עבור נזקי מחלת האפילפסיה שנתגלתה אצלו שלוש שנים לאחר תאונת הדרכים.