הרמוניה חקיקתית

מוריאל לביא היא עולה חדשה מצרפת. במלאת שנתיים לעלייתה עברה בארץ תאונת דרכים.

בתאונה נגרמו ללביא נזקי גוף קשיים. לביא הגישה תביעת פיצויים נגד חברת הביטוח סהר, אשר ביטחה את הרכב בביטוח חובה.

במשפט התברר כי בידי לביא היה אמנם רשיון נהיגה צרפתי תקף ורשיון נהיגה בינלאומי לרכב, אותם הוציאה בצרפת; ואולם, בידי לביא לא היה רשיון נהיגה ישראלי.

חברת סהר נאחזה בעובדה זו של העדר רשיון ישראלי. היא הפנתה את בית המשפט אל סעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הקובע כי נפגע שנהג ברכב כשאין לו רשיון אינו זכאי לפיצויים.

מחלוקת זו התגלגלה בסופו של דבר לבית המשפט העליון.

השופט תיאודור אור קבע כי אמנם מי שיש לו רשיון נהיגה שהוצא בחוץ לארץ יכול לקבל פטור מקבלת רשיון בארץ. אך לביא לא פנתה לרשות הרישוי לקבלת פטור כזה.

לכן יש לצאת מנקודת הנחה כי אין בידי לביא רשיון ישראלי. השאלה היחידה היא אם המלה "רשיון" בסעיף 7 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, רחבה דיה כדי לכלול גם רשיון נהיגה שהוצא במדינה זרה.

כאשר המחוקק שלל פיצויים ממי שאין בידו רשיון נהיגה, מטרתו היתה להעניש ולהרתיע את מי שנוהגים ללא רשיון ומגדילים בכך את הסיכונים שבדרכים.

כדי להגשים תכלית זו של המחוקק, יש לתת פירוש אחיד וקוהרנטי למושג "רשיון" שבפקודת התעבורה ובחוק הפיצויים ולקבוע שרשיון נהיגה אליו מתייחס סעיף 7 לחוק הפיצויים כוונתו לרשיון נהיגה שניתן על פי המסגרת הסטטוטורית של פקודת התעבורה.

דבר זה עולה בקנה אחד עם מתן פירוש אחיד למונחים משותפים המצויים בחוקים הקרובים במטרותיהם והמשלימים זה את זה.

לפיכך ברור שכאשר משתמשים במונח "רשיון" בחוק הפיצויים הכוונה היא לרשיון שניתן בארץ על פי פקודת התעבורה.

השופט יעקב טירקל הצטרף לדעתו של השופט תיאודור אור, אולם תוך שהוא מציין כי הדבר נעשה בהתלבטות.

לכאורה, הבהיר השופט טירקל, אין זה מן הצדק לשלול את הזכאות לפיצויים מאדם שהחזיק ברשיון שאינו בר-תוקף בישראל וסבר בטעות שהוא בר-תוקף בישראל.

אולם, השופט טירקל שוכנע כי ההרמוניה החקיקתית מחייבת את הפירוש בו נקט השופט אור ואת מסקנותיו.

לפיכך, למרות שהיתה בידיה פוליסת ביטוח חובה, נשללה מלביא הזכות לממשה ובית המשפט הותיר אותה ללא כל פיצוי.