מעלית איננה כלי רכב

מוחמד סביח העמיס סחורה על מעלית שהיתה בשטחה של חברת ברנר שיווק. בעודו מיישר את הסחורה על משטח המעלית, החליקה רגלו הימנית ונתקעה בין פיר המעלית לרצפתה.

כתוצאה מכך נפגעה רגלו של סביח והוא אף אושפז בבית החולים

בתביעה שנתבררה בבית המשפט המחוזי בחיפה, טען סביח כי המעלית היא כלי רכב מנועי, שהיה על חברת כתר לבטחה במסגרת ביטוח חובה. טענת סביח התבססה על כך שבהגדרת "רכב מנועי" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוציא המחוקק במפורש מכלל ההגדרה "כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות. המחוקק לא טרח להוציא במפורש מכלל הגדרה זו מעליות.

המחלוקת הובאה בפני השופטים נתן קלינברג חנוך אריאל ושמואל ברלינר.

השופט אריאל קבע כי אפשר ש"רכב" ינוע בכוונים שונים: אופקית, אנכית, באלכסון או בכיוונים שונים לסירוגין.

למשל, ישנם מנופים אשר ייחשבו כ"רכב" אף על פי שהם נעים בעקר כלפי מעלה. אפשר גם ש"רכב" לא ינוע דווקא על פני הקרקע. כך למשל מכונית עשויה לנוע מדי פעם מעל תהום. רכבת עשויה לנוע מעל מבנים או מעל גשר עילי ואף לרחף באוויר.

אולם, לדעת השופט אריאל, בית המשפט רשאי, בבואו לפרש מושג מסוים המוגדר בחוק, לתת לאותו מושג, ובמקרה זה רכב, משמעות סבירה והגיונית על פי תחושה משפטית. לכן לגירסתו, גם אם המעלית משמשת להעברת אנשים, חפצים או משאית - אין לראות בה כלי רכב במובן החוק.

השופטים קליינברגר וברלינר הצטרפו לדעה זו. לדעת השופט קליינברגר רכב צריך לנוע על פני הקרקע.

התנועה האנכית של מעלית אינה מתיישבת עם הרעיון של תחבורה יבשתית. אמנם במציאות עשוי להתקיים דמיון רב בין מעלית לבין סוגים מסויימים של רכבל, אך בהחריגו במפורש מדרגות נעות מהגדרת "רכב" גילה המחוקק את דעתו כי אינו רוצה בתחולת החוק על מתקנים של מעליות.

סוף דבר, מעלית לגירסת שלושת השופטים איננה בבחינת "רכב", אין חובה לבצע לגביה ביטוח חובה ומי שנפגע על ידי המעלית, אינו זכאי לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.