נפש ראויה להגנה

פגיעה בתאונת דרכים גורמת סבל נפשי לא רק לנפגע עצמו.

פגיעה זו מכה לעתים גם בסובבים אותו. השאלה עד כמה ראויים אלה לפיצוי ממבטחת הרכב בביטוח חובה עמדה במוקד דיון שנערך בבית המשפט העליון.

יעל ברנע נהגה במכוניתה כשבתה סיוון ישבה במושב האחורי.

לפתע עצרה האם את המכונית וסיוון נפלה אל בין המושבים הקדמיים כשפניה נחבטים בחזקה במוט ההילוכים. כתוצאה מהמכה החזקה חדר המוט לתוך עיניה של הבת. חדירת המוט גרמה עיוורון לעין שנפגעה.

מבטחת הרכב בביטוח חובה - חברת אליהו - נדרשה לשלם בנוסף לנזקים שנגרמו לבת גם נזקים נפשיים שנגרמו לאם כתוצאה מהפגיעה בבת.

ד"ר לאופר, המומחה הרפואי שמונה על ידי בית המשפט, אישר כי הפגיעה בבת לנגד עיני האם והידיעה על תוצאות הפגיעה גרמו לאם נזק נפשי.

על פי ממצאי המומחה האם הגיבה על הידיעה כי בתה לקתה בעוורון "בתדהמה ובערפול הכרה. לאחר מכן סבלה היה רב. בכתה הרבה, היתה מדוכאת, התקשתה לתפקד. משך הזמן התפתחה תסמונת שכללה סיוטים בלילה עם חלומות הקשורים בתאונה".

על יסוד ממצאים אלה העניק ד"ר לאופר לאם נכות פוסט-טראומטית בשיעור 10 אחוזים אשר תרד לדבריו לנכות צמיתה בשיעור 5 אחוזים .

בבית המשפט כפרה חברת אליהו בחובתה לפצות את האם. לגרסתה, הנזק הנפשי שנגרם לאם אינו בר פיצוי כלל וכלל.

המחלוקת הובאה בפני השופט תאודור אור בבית המשפט העליון.

השופט אור מסביר כי תביעת ברנע מתבססת על זכותו של אדם להיות מפוצה על פגיעה שנגרמה לו עקב כך שבן משפחה קרוב נפגע בתאונת דרכים.

הזכות לפיצויים עבור נזק נפשי כזה מותנית בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים.

התנאי הראשון הוא, שהתובע יהא קרוב לנפגע בתאונת הדרכים בדרגת קירבה ראשונה (הורים, ילדים ובני זוג). רק במקרים יוצאי דופן תוכר התביעה גם לנפגעים אחרים כאשר זכותם שלא להיפגע מבחינה נפשית תוכר על ידי בית המשפט כראויה להגנה מבחינת הדין.

התנאי השני הוא, שהתובע יתרשם מן האירוע המזיק ישירות בדרך של ראיה או שמיעה, אך מכלי ראשון. אולם יתכן כי יוכר נזק נפשי אשר נגרם כתוצאה מקבלת מידע מכלי שני.

התנאי השלישי הוא, שהתובע יהא קרוב במקום ובזמן לאירוע המזיק. גם כאן הנזק הנפשי יוכר לא רק כשהוא נגרם במקום התאונה אלא גם באמבולנס או בבית החולים אליו פנה מי שנפגע בגופו.

התנאי האחרון הוא שהתגובה הנפשית תהא מהותית ולא רק תגובה נפשית שלילית אשר מי שחש אותה מסוגל להתמודד ולהתגבר עליה בכוחות עצמו. דוגמה נפשית מהותית היא מחלת נפש כפשוטה (פסיכוזיס) וגם מקרים ברורים, קשים ומשמעותיים מבחינת משכם של פגיעות נפשיות רציניות (נוירוזיס).

מבין ארבעת התנאים האמורים שלושת הראשונים התקיימו בברנע, כך קובע השופט אור.

נותרה אם כן השאלה אם הפגיעה הנפשית שנגרמה לאם הינה כה רצינית עד שתכנס למסגרת המקרים אשר יצדיקו הכרה בתביעתה .

לפי דעת השופט אור הפגיעה הנפשית באם אינה כה קשה. הנכות בשעור נמוך אשר נקבעה לה, העובדה שלא נגרע מכוח עבודתה והעובדה שבפועל לא נזקקה לכל טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי מלמדת על כך.

אין לזלזל בתסמונת שמצא אצלה המומחה הרפואי בדבר סף תסכול וגירוי נמוך וחלומות או זיכרונות הקשורים באירוע התאונה. אך באלה אין כדי להוות מקרה ברור וקשה של נוירוזה רצינית. מדובר במקרה של נוירוזה פוסט-טראומטית המשאירה נכות בשיעור שאיננו גבוה אשר השפעתה על חיי היום יום, כושר עבודה ואפשרות תפקוד, אינה קשה או רבה במיוחד.

מקרה כזה אינו מצדיק פיצוי עבור נזקים נפשיים.

השופט אור דחה לפיכך את תביעת האם והותיר את נזקיה הנפשיים ללא כל פיצוי.