Change text to large sizeChange text to medium sizeChange text to small size

להשתמש מבלי להיות משתמש

שני חשמלאים נשלחו על ידי מעבידם למגרש מכוניות משומשות כדי לתקן תקלה באחד מכלי הרכב העומדים למכירה.

בהגיעם למגרש ביקש בעליו, ניסים זרקו, כי השניים יתקנו את מערכת החשמל במכונית שחנתה במקום.

אחד החשמלאים, יהודה בניזרי, נכנס לתא הנהג והשני פתח את מכסה המנוע, כדי לעשות משם את הנדרש לתיקון.

תוך כדי טיפול יצר בניזרי בטעות מגע בין שני חוטים והפעיל את המתנע. רצועת הדינמו החלה להסתובב ואצבע ידו הימנית של החשמלאי הרכון מעל המנוע נתפסה ברצועה ונפגעה.

חברת הביטוח ירדניה, שביטחה את הרכבים במגרש, סירבה לפצות את הנפגע בטענה שהכיסוי הבטוחי אצלה מכסה רכבים אלה אך ורק כשהם בדרך ולא בתוך מגרש המכוניות.

אשר על כן פנה הנפגע לקרנית (הקרן לנפגעי תאונות דרכים המפצה על פי חוק את מי שאין לו חברת ביטוח לתבוע ממנה) וקיבל ממנה את פיצוייו.

קרנית עצמה, לאחר שביצעה את התשלום, פנתה ותבעה את בעל המגרש ואת בניזרי החשמלאי ודרשה כי אלה ישפו אותה עבור כל הפיצויים ששולמו על ידה לנפגע.

בעל המגרש השלים עם חיובו בתשלום, אולם בניזרי סירב להשלים עם תוצאה זו והעניין הגיע עד לבית המשפט העליון.

השופט אליעזר גולדברג שדן בעניין הבהיר כי חברות הביטוח רשאיות להגביל את הכסוי שהן נותנות במסגרת ביטוח החובה לרכב. אולם להגבלה כזו יש תוקף רק לגבי תנאים שמילויים נתון לשליטת המבוטח.

במקרה הנדון ההגבלה שבפוליסת ירדניה היא טריטוריאלית. הגבלה כזאת, אשר על פיה חל הכיסוי הביטוחי רק שעה שהרכב נמצא בדרך ולא בתוך מגרש המכוניות אינו ממין התנאים שלמבוטח אין שליטה עליהם. לכן ההגבלה תקפה והתאונה שארעה במגרש המכוניות, אינה מכוסה בפוליסת הביטוח. קרנית מילאה בעניין זה את ייעודה כדת וכדין כאשר פיצתה את הנפגע.

יחד עם זאת דרישתה של קרנית מבניזרי כי זה ישפה אותה על כל הפיצויים ששולמו על ידה לנפגע אין לה בסיס.

אכן בהתאם לחוק, החובה לפצות את הנפגעים בתאונת דרכים חלה על המשתמש ברכב. אולם המשתמש במובן החוק הוא לא כל מי שעושה שימוש ברכב אלא רק מי שבידיו השליטה או הפיקוח על הרכב, דהיינו בעל הרכב או המחזיק בו או מי שקיבל היתר מהם.

בידי בניזרי כחשמלאי רכב היו בעת תיקון המכונית השליטה והפיקוח הממשיים על המכונית כחפץ, אך לא היו לו גם הזכות לשלוט ולפקח באופן ממשי על הסעת המכונית. לא היתה לו הזכות להחליט "מה ואיך יעשה ברכב" מבחינה תעבורתית. מכאן שאין לראות את בניזרי כמשתמש ברכב החייב לפצות את מי שנפגע בתאונה, אף על פי שהפגיעה התרחשה כתוצאה מהתיקון שהוא ביצע ברכב.

מסקנת בית המשפט העליון היתה לפיכך כי קרנית שילמה פיצויים לנפגע כדין משום של"משתמש" במובן החוק, הוא ניסים זרקו, לא היה כיסוי ביטוחי לתאונת הדרכים שארעה.

אולם זכות החזרה של קרנית אינה על יהודה בניזרי, שאינו המשתמש החייב בפיצויים, אלא על בעל מגרש המכוניות, זרקו, ועליו בלבד.