קורלציה שלילית

טובה דומב נפגעה בתאונת דרכים. היא הובהלה לבית החולים אך שוחררה בו ביום.

את נזקיה מחברת הביטוח המגן, בה היה מבוטח רכבה, תבעה בבית משפט השלום בבת-ים.

לצורך ברור הנזק מונה מטעם בית המשפט מומחה בתחום האורטופדי, פרופ' הנרי הורושובסקי.

המומחה הגיע למסקנה כי לדומב נכות של 20 אחוז .

בשלב זה ביקשה דומב מבית המשפט כי תביעתה תועבר לבית משפט בעל סמכות גובהה יותר, זאת משום שעל פי חוות דעתו של פרופ' הורושובסקי, היא תזקק לעזרה יום - יומית בנוסף לכאב וסבל, הוצאות רפואיות, פיזיוטרפיה, הוצאות נסיעה ועוד.

כך התגלגל התיק והגיע לבית המשפט המחוזי בירושלים.

נשיא בית המשפט, השופט ורדימוס זילר דן בענין. בעדותה בפניו התלוננה דומב על מגבלות קשות מאוד. "הרמת ידיים לניקוי אבק גורמת לי סחרחורת, אפילו מילוי סיר מים קשה לי".

מתלונות דומב, עלתה תמונה של מי שיצאה כמעט כליל ממעגל החיים הפעיל.

גם המומחה הורושובסקי שהעיד בפני השופט תיאר מצב קשה ביותר. הרופא נתן כסוי רפואי מלא לכל תלונותיה של דומב.

אין לכאורה קורלציה בין מצב קיצוני זה לנכות של 20 אחוז, התרעם השופט. קורלציה שלילית זו מתגברת נוכח העובדה שהנכות אשר העניק המומחה לדומב מוגדרת כנכות "ללא הגבלת התנועה של עמוד השדרה".

סימני שאלה נוספים של קורלציה תמוהה זו נעוצים בכך שהתביעה הוגשה מלכתחילה לבית משפט השלום. לדומב עצמה היתה "הפתעה" שהמומחה קצב לה נכות העולה על זו שצפתה. יש גם לזכור שהתובעת אושפזה בבית החולים בעקבות התאונה ליום אחד בלבד.

בניגוד לשיטה המשפטית האדברסרית הנוהגת בשאר שטחי המשפט, נשללה מהצדדים כמעט כליל היכולת להיות פרטנרים להבאת ראיות בענינים שברפואה בתחום תאונות הדרכים.

העול בענין זה הוטל כולו על בית המשפט הממנה את המומחה הרפואי.

עול זה מטיל על השופט אחריות כפולה ומכופלת.

המומחה משמש אמנם ידו הארוכה של בית המשפט אך אין בידיו לכפות על השופט לקבל את מה שנראה לשופט כלא מבוסס דיו. אם יש בעדות מומחה כזה תמיהות או קורלציה לא ברורה בין עובדות ומסקנות, או התאמה הנראית להיות מאולצת בין נכויות ומגבלות, יכול בית המשפט לשאול שאלות הבהרה ויכול גם לבחור לו מומחה אחר.

בהמשך הדיון מינה השופט זילר כמומחה נוסף את ד"ר שאול לוין. בסוף הדיון העדיף השופט את חוות דעתו של לוין בכל הנוגע למגבלותיה של דומב, וביסס עליה את פסיקת הפיצויים.