שופט שידו קמוצה

זהות השופט היושב בדין

העוסקים בענף הביטוח ממתיקים בינם לבין עצמם סוד גלוי. כולם יודעים שגורל תביעתו של נפגע וגובה הסיכון הנרשם על שמו בחברת הביטוח תלויים במידה רבה ולעיתים מכרעת, בזהות השופט הדן בתיקו.

גם התובעים נוהגים להגיש תביעות בישובים, שרגלם לא היתה דורכת בהם, אלמלא השופט היושב שם היה ידוע כ"פוסק הרבה".

אך סוד גלוי זה הוא הס מלהזכיר רשמית בתוך כתלי בית המשפט.

בארצות הברית גובר והולך זרם משפטנים ריאליסטי שהגיע להכרה כי השיקולים האישיים של השופט מכריעים בכל מקרה.

הכרת מה בתופעה זו מצויה בספרו של השופט אהרון ברק על שיקול דעת שיפוטי.

ברק מודה כי הכרעתו של השופט מושפעת גם מחינוכו, אישיותו ומבנהו הנפשי. אך הוא ממהר להדגיש כי נסיונו האישי של השופט קובע רק במיעוט המקרים ורק "בסוף כל הסופות", כלשונו.

האירוע

לסוגיה זו התייחס בית המשפט העליון לא בכבר במשפטו של עלי פארס שעבר תאונת דרכים קשה.

שנה שלמה שכב ללא הכרה ואז התברר כי הוא משותק ומרותק למיטתו. קואדרופלג עם נכות צמיתה של מאה אחוזים.

לאחר כארבע שנות התדיינות עם חברת הביטוח שלו, שמיר, נפסקו לטובתו כשני מליון ושבע מאות אלף ש"ח.

בערעור שהוגש על ידו לבית המשפט העליון, טען פארס כי השופט אביגדור משאלי שדן בענינו בבית המשפט המחוזי בנצרת, קמץ ידו והעניק לו פיצוי הנופל בשיעור ניכר מהפיצוי המוענק בדרך כלל לנפגעים מסוגו.

להבהרת טענתו הביא פארס שלושה פסקי דין, שניתנו בבתי משפט מחוזיים שונים ובהם נפסקו לקואדרופלגים פיצויים גבוהים יותר.

אחידות בפסיקת פיצויים

למעשה מדובר בטענה שיש לאחד את הפיצוי המוענק לנפגעים, קובע השופט העליון יעקב מלץ. משהו אנלוגי למושג של אחידות הענישה בפלילים.

טענה זו אינה מקובלת בבית המשפט. אמנם, מגלה מלץ, לו הוא היה יושב במקום השופט משאלי, ייתכן שהיה פוסק סכומים גבוהים יותר במידת מה. אך בכך לא די כדי להצדיק את התערבות בית המשפט העליון. שינוי סכומי הפיצויים יעשה רק בשל טעויות או פגמים מהותיים.

בסופו של הדיון הסכים השופט להוסיף לפארס סכום של כמאה ושלושים אלף ש"ח בלבד.